בסגנון סיפורי וקולח, מגולל הספר חיים עם הגנים את תולדות חקר הגנטיקה של עדות ישראל במשך יובל שנים. המחברת ביקשה לבחון במחקריה את היקף ההטרוגניות בקרב אוכלוסיות שונות בישראל ולבנות פרופיל של כל עדה על סמך הנתונים הגנטיים. בת שבע בונה-תמיר בדקה את מידת הדומות בין הקבוצות השונות: האם יש מקום להשוות בין עדות יהודיות ולא יהודיות על בסיס הנתונים הגנטיים ואלו מאפיינים גנטיים מייחדים כל עדה.
הפרקים הראשונים בספר מוקדשים לשומרונים. פרק נוסף מוקדש לפועלו החלוצי של פרופ´ חיים שיבא בחקר מחלות "עדתיות" בעקבות גלי העלייה של שנות החמישים. פרקים נוספים מתארים מחקרים שהתמקדו בעדות שונות: יוצאי לוב, תימן, יוצאי חבאן שבחצרמות, אשכנזים, יוצאי עירק, מרוקו ואתיופיה (וכן קבוצות לא יהודיות - ערבים וארמנים).
בספר מתוארת ההתפתחות שחלה בשנות השמונים בתחומי הביולוגיה המולקולרית וההנדסה הגנטית, אשר העניקה לחוקרי התורשה את היכולת לחקור סמנים תורשיתים ברמת הדנ"א. כן מתוארים אירועים מדעיים הקשורים בחקר תורשת האדם: כינוסים בינלאומיים בארץ ובחו"ל, ובמיוחד הקמת המעבדה הלאומית לגנטיקה של אוכלוסיות ישראל באוניברסיטת תל-אביב. מעבדה זו נועדה להקים בנק דנ"א שיעמוד לרשות החוקרים, ופעילותה הורחבה עם שילובה במכון לחקר הגנום האנושי על שם שלום וורדה יורן (1977).
חשיבות הספר היא הבבהרת מושגי יסוד בתחם מדעי חשוב והפיכתו לנהיר לכל המתעניין בנושא.