"יום אביב יפה, אחר הצהריים, סוף מאי 1943. בכניסה לשדה התעופה גאטו היה אפשר להבחין בקבוצה של 15 נערות העסוקות בעישוב ערוגות שיחי רודודנדרון לאורך הדרך הראשית. אלה היו עובדות כפייה פולניות. הן נהנו לשהות בחוץ, בייחוד כאשר הטייסים הצעירים שעברו לצדן הביטו בהן, קרצו לעברן וקראו קריאות מחמיאות. רק נערה אחת לא השתתפה בעליצות הזאת. ראשה הכהה היה כפוף מעל לערוגות, והיא השתלדה להסתיר מחברותיה את עיניה הדומעות ואת פיה הרועד בבכי חרישי.אני הייתי הנערה ההיא".רחל גנוסוב מפשמישל שבפולין הייתה בתחילת שנות העשרים לחייה כשנהפכה לפולנייה "קריסטינה מטושק" ויצאה לעבודת כפייה בברלין. כדי לשרוד בברלין הנאצית היה על רחל להסתיר את זהות ההיהודית לא רק מן הגרמנים אלא גם מחברותיה הפולניות לעבודת הכפייה, שכן היטב ידעה שאם תיוודע זהותה האמיתית הן לא יהססו להסגירה לגסטפו.בצל הגעגועים למשפחתה והפחד שליווה אותה בכל רגע, סיגלה רחל בתושייתה את מנהגיהן של חברותיה הפולניות, ובשל מראה האצילי, השכלתה ושליטתה בשפה הגרמנית נהייתה חביבתם של הגרמנים בשדה התעופה הצבאי שבו עבדה, בלי שאלה יחשדו בה כלל שהיא יהודייה. רחל הצליחה לדבוק בזהותה הפולנית הבדויה עד הגעת בעלות הברית לברלין ב-1945. אימי הימים ההם נצרבו בה, והיא נושאת אותם בלבה למעלה משישים שנה, עד היום.