באמצע השיעור ענת שאלה אותי: "מה יש לך על הלחי?" והרמתי את היד כדי לנגב. רק בהפסקה, כשנכנסתי לשירותים ונעמדתי מול הראי, גיליתי שבמרחק אצבע וחצי מהשפתיים ביצבץ לו אורח לא רצוי ולא מזוהה: פצעון אדום עם ראש לבן. כמה קטן - ככה לא יפה.
נבהלתי. זה חצ'קון? זה סימן שנכנסתי לגיל ההתבגרות? האם בקרוב כל הפרצוף שלי יתמלא?
דפנה, אחותי הגדולה, לא עזרה לי להתמודד. וגם הביקור אצל רופא עור בעל שם לא הצליח לנחם. ידעתי שאם הפצע לא יעבור בעזרת משחה יצטרכו להשתמש במחט...
אבל הפצעון הזה, שכל כך רציתי להיפטר ממנו, גם לימד ותי הרבה. הוא גרם לי לחשב, לחפש ולהרהר. יכול להיות שזה מה שנקרא "להתבגר"?
סמדר שיר-סידי כתבה ספרים רבים לבני נוער ולילדים. בהוצאת "ידיעות אחרונות" ראו אור: העשירי, רוני פוני, כל צבעי הקשת, אלף-בית של בית הספר, ילדי אא"א, כחול ולבן ועוד.