"דורות של מנהיגים ומטיפים למיניהם כשלו במשימה החשובה של השכנת שלום בין שני העמים הנמרצים - ואפשר המוכשרים במזרח-התיכון - הישראלים והפלשתינים. דומה, לצערי, כי רבים מהמנהיגים עלו לשלטון רק משום שהיו נכונים ונלהבים יותר מן האחרים להוסיף שמן למדורה. הררי מילים של משטמה ועוינות יצרו חיץ כמעט בלתי עביר בין שני העמים שנאלצו. להזין את המשך הסכסוך בבשר ילדיהם. במולדתם שלושת הנביאים נוצרה דת חדשה ומפלצתית, לפיה רק שפיכות דמים והרס בתים יש בהם כדי לפתור את הסכסוכים. מנהיגים חסרי מצפון שמו מחסום לפיהן של האמהות, זרעו אימה ופחד מפני ויתור הגיוני למען השלום. תנועת ´ארבע אמהות´ הנחושה נולדה במדינת ישראל, רווית המלחמות, ורשמה הישגים לא מעטים, בהם הנסיגה מלבנון. והנה, כבהמשך, אולם הפעם משני עברי הסכסוך, שתי אמהות צעירות ואמיצות, שירין ענבתאווי הפלשתינית ודניאלה נוריס הישראלית, אוזרות עוז ומציגות חלופה של הידברות שופעת רצון טוב בין שני הצדדים, במקום רהב הרטוריקה המורעלת. הן משכנעות בכנותן, הן מעוררת הערצה ביכולתן לטאטא את אפר השרפות והמלחמות ולחשוף את האדמה הטובה לזרעי התקווה והשלום. שירין ענבתאווי ודניאלה נוריס הוכיחו כי המילה הפשוטה של אמא, יש בה עצמה מסעירה יותר מן הרעמים והברקים של מלאכי החבלה שצמחו על קרקע המלחמות. לחצות את קלנדיה הוא מסמך אנושי מכמיר לב." - סמי מיכאל.