“לכל אחד מאתנו יש זיכרון ילדות שלעולם לא יישכח..אומנם הוא נמצא בתרדמת....
אבל תמיד הוא יתעורר לחיים, בהבזק, באמירה, במעשה...משהו יעיר ויקים אותו לתחייה...
כאחת שגדלה במשפחה מרובת ילדים (8 אחים), "הכי אחים"... החזיר אותי אחורה שנים...
אני עוד זוכרת את נעלי הספורט החדשים, עם 4 חורים לשרוך הלבן!!!! כשלאחותי היו 6 חורים!!!
אני זוכרת את הבכי, את היללות...את "האסון" (הוא רודף אותי עד היום, זו גם הסיבה שקשה לי לנעול נעלי ספורט)
זוכרת את ההקנטות "לי יש 6 כי אני הגדולה ואת הקטנה"....שקלתי לתבוע אותה כשהתבגרתי, לבסוף וויתרתי!
חששתי מהתביעה שהיא הייתה מגישה כנגדי, בטוח שהייתה מובילה למאסר בפועל וללא חנינה! שלי כמובן.
אני זוכרת את העונשים הקולקטיביים "היום אין טלוויזיה" אבל מה אני עשיתי? "זו היא / הוא / הם"! כלום לא יעזור
אני זוכרת את ארוחת הצהריים, סיר אחד גדול שמכיל גם את המנה העיקרית, גם את הפחמימה ואפילו את הירקנית!
"אבל אני שונאת קציצות עם קישואים ותפוח"א", אין מה לעשות זה מה שיש!!!! כולם אוכלים אותו דבר....
אני זוכרת את הימים הגשומים...אבל למה היא / הוא /הם לא הולכים לביה"ס??? הם חולים!! את לא!!!
היום אני אימא ל 4 ילדים...שלצערי הרב אף אחד מהם לא ירש את האהבה לספרים...ובכל זאת עם מאמץ לא קטן (2 חבלים, ומסקנטייפ שחור) הצלחתי לשכנע את הקטנצ'יק לשמוע סיפור...מצאתי את עצמי קוראת לו עם המון כוונה שיר אחר שיר
פתאום...ללא הודעה מוקדמת, אפילו לא ברמז!!! בתי הבכורה...מצטרפת...ואחריה כמובן כמו במסדר צבאי שלא היה מבייש שום יחידה קרבית בצה"ל כל השאר מופיעים...
ואני מותקפת!!! חזיתית!!!
"נכון, למה רק לו את מרשה?"
"למה היא לא הלכה היום לביה"ס ואני כן"?
"למה לו יש טלפון ולי אין"?
למה?
למה?
למה?
הקטנצ'יק פתאום מנצל את ההזדמנות, אולי יצליח לגרוף כמה נקודות לטובתו... "אימא את יודעת מה הוא עשה לי היום? " "הוא זרק לי את הציור שהבאתי מהגן"....לכי תסבירי לו שהשתמשת בו כנייר טיוטה....
הכי אחים – שלומי פרי
מאמינה שכל אחד שיש לו אחים, יזדהה עם הספר...
זו ספר שירים, כשכל משפט, כל מילה, כל אמירה, כל כך נכונה!
"למה תמיד כשאני מציק לאחי,
אימא תופסת אותי ומענישה
וכשהוא מציק לי,
היא אף פעם לא רואה... " (מתוך הספר)
אלו השורות שעשו לי טיפה רע...
כמה פעמים הקטן מציק לגדולה והיא נענשת?
ולמה? כי היא הגדולה! זו הטעות? אולי!
ישבתי אח"כ וקראתי שוב, תפסתי את הראש וחשבתי לעצמי, אייך זה שגלגל מסתובב? כשהייתי קטנה זה בדיוק מה שקרה
ועכשיו זה חוזר בחזרה , דווקא ממני לילדיי....
מומלץ בחום! ולו רק להיזכר באותם רגעים, באותם ימים!
היום, במפגשים המשפחתיים אנו מסתכלים על התקופה ההיא בחיוך נוסטלגי, ומודים בדבר אחד,עם כל הקושי שהיה...לעולם לא הייתי מוותרת עליהם כמשפחה...
הספר עשיר בתמונות ואיורים ובצבעים....מלא בחרוזים...והמון מחשבות על האחים....
מתאים גם לגדולים, וגם לקטנים, והכי חשוב? מעלה חיוך על השפתיים..”