“השדים של מרתה קמינו/כרמן לפורט

לכאורה, לספר היו חומרים מצויינים לרקיחת רומן משובח, אבל זה לא בדיוק קרה.
יש ברומן דמויות מטורפות עם סיפורי חיים מעניינים.
יש שם עלילה דרמטית סוחפת.
ישנה נערה בגיל ההתבגרות שמחפשת את עצמה, ואת יעודה בחיים עם כשרון כתיבה ועולם דימיונות שבו היא נמצאת.
יש שם טרגדיות במשפחה, קשרי משפחה סבוכים וקשים.
ברקע ישנה מלחמת האזרחים בספרד בתקופת פרנקו, ואזרחים שבורחים ממדריד לאי פלמה דה מיורקה.
הכל בכל מכל ובכל זאת משהו כאן חסר.
כמו תווי פנים שכל אחד בפני עצמו מושלם אבל יחד הם יוצרים
פרצוף סתמי.
הסופרת, אחת המוערכות בספרד במאה ה-20 דרך אגב, לא השכילה
לערבב וללוש את חומרי העוגה הזאת לכלל יצירה אפויה ומשובחת. הנושאים בעלילה אינם מופיעים בסדר הגיוני, אלא קופצים בזמן לסירוגין הווה עבר וחוזר חלילה, היא מנסה באופן מאולץ למדי לדחוס לתוך הסוף את העבר של הדמויות
ולדעתי האישית בלבד, זה מלאכותי מדי.
חלק מהדמויות עוברות מטאמורפוזה ומשנות ב- 180 מעלות
את דעתן והחלטותיהן.
והסוף הוא פשוט כמו זקן המודבק לפנים ללא הצלחה רבה. רואים שהוא מלאכותי.
לאחר מהומה שלמה סערה גדולה שמציג כל הרומן, הסוף פשוט מאוד.
יש לי הרגשה של החמצה כלשהי עם הספר הזה, אפילו קשה לי להצביע בידוק על הנקודה שמפריע לי ביותר. למרות ש...
קיויתי ציפית והתבדיתי.
הציון: בינוני אבל עובר את השנה.”