כשאמא של גלעד החלה להתנדב בבית אבות הוא לא התעניין באנשים שהיא פוגשת. הסקרנות שלו התלקחה רק כששמע, במקרה, על אישה קשיקה שיושבת בצד כמו פסל.
נסענו לפגוש אותה. ושנינו נקשרנו אליה. ושנינו הבנו שחייבים לעשות משהו כדי לקרב בין סבתא נינה לבין שני נכדיה שמתגוררים מעבר לים. אומנם בתה היחידה בחרה לגדל אותם בארצות הברית כדי שיוכלו ליהנות מילדות שלווה ומאושרת, אבל מסבתא נינה שמענו שרק מי שחוה רעב ובטן מצומקת יכול להעריך את טעמו של האוכל.
סבתא נינה הפכה לסבתא השלישית שלנו. סבתא מאומצת. סבתא שזוכרת. אם גם אתם תפתחו את הלב אל ניצולי שואה...
סמדר שיר-סידי כתבה ספרים רבים לבני-נוער ולילדים. בהוצאת "ידיעות אחרונות" ראו אור: העשירי, רוני פוני, חולה חופש, כחול ולבן ועוד.