ספר זה עוסק, למעשה, בתחילתו של ענף המסעדנות בארץ-ישראל, בקורותיהן של שתי מסעדות ידועות ומצליחות מימיה הראשונים של תל-אביב, ומפעל חייו של צעיר יהודי בשם מוניה כהן, שעלה מרוסיה בשנת 1921, עזב את "גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור" והגשים חזון בתחום האירוח והמסעדנות.
זהו סיפורה של מסעדת "קרלטון", אותה ייסד מוניה ברחוב יפו-תל-אביב בשנת 1924, ואשר לימים נדדה לפינה החשובה ביותר בתל-אביב הקטנה, רוטשילד פינת הרצל, שם הפכה למסעדת היוקרה הראשונה והיחידה בעיר. "קרלטון" הייתה מסעדה מפוארת אשר הציעה לסועדיה מאכלים מהקלאסיקה הקולינארית, שהוגשו בהדר ובמקצועיות.
בשנת 1945 פתח מוניה את מסעדת ה"תנובה" - מסעדה חלבית איכותית שהציעה לאורחיה אוכל בגוון ביתי. ברוח אותה תקופה, הפכה ה"תנובה", תוך זמן קצר, למקום מפגש מרכזי של מפקדי ה"הגנה" והפלמ"ח. מאוחר יותר, לאחר קום המדינה, הייתה כתובת מועדפת לשרי ממשלה, מפקדי צה"ל, דיפלומטים בכירים, כתבים זרים וכמובן שוחרי מזון חלבי משובח.
מוניה כהן הבין היטב שכדי להצליח בתחום המסעדנות, אדם חייב להיות בעל אמינות, החלטיות, סבלנות, דמיון, ידע, יכולת עסקית, חיבה לאנשים, אישיות נעימה ושאפתנות - והיה לו בשפע מכל אלה. האיש, שהיה בעל חוש אסתטי ושאיפה לאיכות גבוהה, נתן לכך ביטוי בכל מתכון, מצרך, רהיט, כלי אוכל, אביזר תאורה וציוד שקנה עבור "קרלטון" ושאר מפעליו.
סיפורו של מוניה הוא סיפור ייחודי של מסעדן בכל רמ"ח אבריו, אדם בעל חזון, שבכל השנים, לאחר ייסודה של מסעדת "קרלטון" ב-1924, המשיך בפעילות גם ב"קרלטון" בירושלים וב"הפינה", הקים את מלון "ריץ" בחוף ימה של תל-אביב, ולבסוף הקים גם את מסעדת "תנובה" ברחוב הירקון פינת פרישמן. זהו סיפורו של אדם אשר ייסד בתל-אביב אתרים קולינאריים ייחודיים, והעניק לאורחיו אוכל, יחס ושירות מעולים, במשך 35 שנים!
בני (בנימין) כהן, בנו של מוניה כהן, נולד בתל-אביב, בשנת 1926. בוגר מחזור ל"ב (1944) של גימנסיה "הרצליה", היה חבר ב"הגנה" ושירת במשטרת היישובים העבריים. במלחמת העצמאות היה סגן בחטיבת אלכסנדרוני. את השכלתו האקדמית בתחומי הארגון, המנהל והכלכלה רכש בארצות-הברית.
הוא מילא תפקידים שונים בשירות הציבורי הישראלי בארץ ובחו"ל, שימש כדובר משרד החינוך והתרבות בתקופת השרים פרופ´ בן-ציון דינור וזלמן ארן, והיה איש הסברה ועיתונות בשגרירות ישראל בוושינגטון, במהלך מלחמת ששת הימים ובזמן כהונתם של השגרירים אברהם הרמן ויצחק רבין. לימים, הצטרף לתעשייה הצבאית ועסק בנושאים של משאבי אנוש, מנהל ויחסי עבודה. הוא וצוותו הנהיגו חידושים בתחום הארגוני שאומצו על ידי ארגונים ומפעלים רבים בארץ. בתחומים אלה כתב מספר ספרים ומאמרים, והיה מרצה לסוציולוגיה ארגונית ויחסי עבודה באוניברסיטת בר-אילן.