הרבה התלבטתי כיצד לתאר את תוכנו של ספר זה. "מבוא" לשירי לא יהיה מדויק - שהרי הוא מופיע בעקבות השירים עצמם - אף כי מלכתחילה זו היתה הכוונה. גם "אוטוביוגרפיה" אינו משקף את תוכנו, שהרי אני פוסח כאן בין השאר על שנות נעורי ובחרותי וכמעט כל מה שלא קשור במישרין לספרות.
הספר נפתח בסיפורה האותנטי המלא של חבורת ´לקראת´ בירושלים נפלאה זו של ראשית שנות החמישים, בטרם חוברה לה יחדיו. אותה ´לקראת´ שעמדה לשנות את פני השירה העברית, ולא רק אותה. בהמשך הוא מוסיף ומספר את סיפור התקבלותם של שירינו בקרב קהל הקוראים והמבקרים ואת עשור הראשון שעשיתי כ"תל-אביבי מעורב" בבוהמה של העיר העברית הראשונה. לאחר מכן אני מדווח על מפגש ראשון בבגרותי עם איטליה, מולדתה של אמי, ועל שובי לברלין, עיר הולדתי, כעבור חמישים שנה; ועובר ל-11 שנות "גלותי" באנגליה; למפגשים עם כמה מגדולי המשוררים ואנשי הרוח של דורי; למסעות שירה בכל רחבי תבל - מיוון האולמפית המתחדשת ועד מרחבי רוסיה האסייתית (כל זה בלוויית אנקדוטות רבות, כדי להקל את הקריאה), וכן הרהורים על טיבה של שירה - ההרפתקה הגדולה מכולן, זו שדורות רבים עמלו בניסיונות להגדירה, לא תמיד בהצלחה.
בחלקו השני של הספר כלולות מובאות ממה שזכיתי שיכתבו על שירי טובי החוקרים והמבקרים בישראל, ולהם אני מודה מקרב לב. הספר הסתיים בקומץ כתבות על שניים מספרי שירי בתרגום.
זמני היה רק זמן בינים
בינו לבין זמנם של אחרים.
זו כנראה דרכו של משורר,
שגם כשהוא מקדים הוא מאחר.
נתן זך