“חברים יקרים,
כמו שכבר כתבתי בעבר, אינני אוהב לקרוא רומנים, וכאשר אני כבר קונה וקורא זאת תוצאה של עניין מסויים בנושא שבדרך כלל יש לי אליו יחס מיוחד או שהוא עוסק בנושא היסטורי או אחר שבטח אם היה זה
ספר עיון לא הייתי מהסס לקוראו.
אגדה של חסד הינו מן ערבוביה שכזאת, רומן ״ רומנטי״ שמעורב בספר זכרונות של המחבר מתקופת הייותו לוחם בגדוד השלישי של הפלמ״ח בחטיבת יפתח.
באופן אישי יש לי פינה חמה בלב לחטיבת יפתח. החטיבה ישבה בראש פינה לפני העליה לכיבוש צפת. החברה חגגו את סדר הפסח שם ואבי ז״ל, שנילחם ונפצע קשה בקרבות משמר הירדן, היה אורח של הגדוד השלישי והשתתף בסדר הפסח הזה.
מצד שני יש לי ביקורת קשה לחלק שניתן לקרוא לו הרומן הבלתי אפשרי.
כינוי זה הינו נכון מכוון שהכותב עצמו יצר בספר את הסיפור שהוא גרוטסקי, מוגזם פראית ולא ראלי לחלוטין.
גיבור הספר בועז , הינו סבא חביב שגילו נאמד על ידי של אדם בסביבות השמונים. הרומן שנוצר עם אשה שגילה נאמד בסביבות השלושים. הסופר מעניק לגיבורו כוחות של שמשון הגבור, הוא יודע ה-כ-ל
הוא חזק, אמיץ, צנוע, נחבא אל הכיילים, סופר מאהב, סופר יפה, סופר שרירי, מתאגרף מוכשר, לוחם ללא חת, שנלחם בכל הגזרות , הכיר את כולם, צודק תמיד, בקיצור סופר מן, או
על פי דבריו קיבוצניק מוכשר.
בקיצור , פיכס אחד גדול.
עכשו נשאלת השאלה האם שווה לקרוא את הספר ולו רק בגלל ספורי מלחמת השחרור שבו?
האמת לא. הייתי מעדיף לקרוא ספר עיוני טוב שעוסק בקרבות הפלמח .
שבוע טוב לכולם
טוביה”