“אם אתם אוהבים את הז'אנר...(אני קורא מידי פעם...)
אז מדובר בספר מומלץ וחביב.
הספר מתאר את מטופליו השונים של עמוס (כנראה אלטר אגו של עודד מבורך הפסיכולוג) ואת השנוי שהם עוברים במהלכו
מה שיפה בספר הוא התאור הכנה והבלתי מתחסד של עמוס את עצמו, הוא מתבלבל בחייו האישיים, מתקשה לשמור על זוגיות בריאה, מתלבט לגבי דרכו, אבל דווקא חוסר הסטריליות של הספר, העובדה שהמטפל מוצג כבן אנוש מתלבט, חושש ולעיתים גם טועה הופכת את הספר למעט שונה מספרים אחרים בז'אנר, בהם המטפל הוא כל יכול, מצליח תמיד בטיפוליו וחייו האישיים כלל אינם מתוארים.
שיטת הקולות שמציע מבורך מענינת וההנחה שבכל אדם קימים שני קולות מנוגדים שיש צורך לפייס ביניהם, מזכירה קצת רעיונות טאואיסטים דומים.
הספר קריא מעניין, עוסק לא מעט בזוגיות ובטיפול בחרדות שונות.
שתי נקודות החולשה לטעמי- הספר מתחיל בתיאור "בילויו" של עמוס בהוספיס של בית החולים, שם הוא מחליף את הפסיכולוגית הקבועה, קטע שלא הייתי משבץ בתחילת הספר, הוא לא מעורר תיאבון והוא חלש יחסית לשאר הספר, גם סופו של הספר הוא סכריני מעט, אבל כאמור הספר ככלל שווה קריאה.”