“פתיחה נהדרת לטרילוגיה הטרגית שלשמחתי הרבה נשמרה בשלמותה!

העושר המילולי כאן נהדר, והתרגום של שבתאי יפהפה לקריאה. יש כאן את שיר המקהלה הכי ארוך מכל מכלול הטרגדיה היוונית שהגיעה לידינו, והמון מונולוגים יפים, מלאי דימויים ותפארת.

העלילה יחסית פשוטה, אבל עושר הנושאים העמוקים שמכונסים בטקסט; היבריס, גורל, קללות רב דוריות, הפכפכות החיים והגדרת מהו "צדק".. זה מרתק.

אם לקטרג קצת, אז לפעמים הקונבנציות של הטרגדיה היוונית מרגישות מעט מגוחכות לקורא המודרני (אני מתכוון כאן בעיקר לקטע בולט אחד, שאם לתאר אותו בלי להיכנס לפרטים, הוא "התייעצות" של המקהלה שמונעת את כניסתה לבמה ברגע קריטי, כי הדבר לא נעשה בתיאטרון היווני.), וצר לי שאהרון שבתאי "מספיילר" את העלילה כל כך הרבה בהערות ובתקציר. בתור קורא של המחזה הזה לראשונה, היה נחמד לקבל הערות לקטעים הקשים יותר ולקטעים שמצריכים קונטקסט תרבותי להבנה שלהם ללא הערות על סיום העלילה ועלילת המחזות הבאים בטרילוגיה. אלו כמובן רגישויות של קורא מודרני, אבל היי, אני מודה באשמת היותי קורא מודרני.

8 \ 10
אני ממשיך מכאן לחלק השני של הטרילוגיה.”

“אתה באמת לא יכול להתפלא שאשתך רוצחת אותך לאחר שהקרבת את בתך כקורבן לאלים. דרמה עקובה מדם ומלאת נקמות. ובסוף הם חיים באושר ועושר [רק אם אתם ממשיכים לקרוא את הטרילוגיה, כמובן- נוסכות הנסכים ונוטות החסד].”