“אני נהנה מספרים העוסקים בסלונים הספרותיים והאמנותיים שהיו באירופה במאה ה-19 ועד מלחמת העולם השניה. הספר הזה במשך שנים חמק ממני ואת גרטרוד סטיין עד לאחרונה לא הכרתי.
גרטרוד סטיין יהודיה אמריקאית הגיעה לפריז ב-1902, היא הייתה דמות ידועה בסצנת האמנות והספרות בפריז במשך תקופה ארוכה. הסלון הספרותי והאמנותי שהתקיים בביתה התקיים לפרק זמן ארוך של כ-40 שנים, החל מ1902 ועד מלחמת העולם השניה.
ספר זה שנקרא "האוטוביוגרפיה של ב.טוקלאס" מטעה, מכיוון שהספר הוא למעשה אוטוביוגרפיה של גרטרוד סטיין. למעשה מספר הספר על גרטרוד סטיין מפי חברתה לחיים ב.טוקלאס שהייתה בת זוגתה כל השנים הללו.
ביתה שב-רי דה פלאר 27 בפריז נחשב לאגדה והוא היה אחד ה"סלונים" החשובים ביותר בפריז בתקופה. האמנים סזאן, רנואר, מאטיס, בראק ופיקאסו היו בני בית וידידי נפש של סטיין. סטיין הייתה אספנית אמנות נלהבת וקנתה יצירות רבות של אמנים אלה, היא גם הייתה סופרת והוציאה לאור כעשרים ספרים, אך ספר זה הוא המוצלח בניהם, למיטב ידיעתי הוא גם היחידי שתורגם לעברית. פיקאסו הפך חבר קרוב של סטיין והיא מספרת עליו הרבה בספר, הוא אף צייר דיוקן עצמי שלה (המופיע על כריכת הספר). סטיין גם מתארת איך הייתה הולכת לשבת אצל ציירים אלו במשך שעות כדי שיציירו אותה, היא מאוד נהנתה מכך. לאחר מלחמת העולם הראשונה נתשנו פני הדברים, הקוביזם היה בירידה, בראק, מאטיס ופיקאסו נעשו עשירים ומפורסמים מאוד, ובמקומם החל להגיע זרם של אמנים וסופרים חדשים לסלון של גרטרוד בניהם חואן גרי, פיקאביה, שרווד אנדרסון, ת.ס אליוט, סקוט פיצג'רלד וארנסט המינגווי שהפך להיות ידיד קרוב של סטיין.
האוטוביוגרפיה הזו יצאה לאור ב-1933, כך שהיא מתארת את חייה של סטיין ואת שהתרחש בסביבתה בשנים 1902-1932.
סטיין נעשתה מפורסמת ורבים עלו לרגל לביתה. את מלחמת העולם השנייה בילתה מחוץ לפריז ואף על פי שהייתה יהודיה לא נפגעה. בשנת 1944 חזרה לפאריז, ובשנת 1946 חלתה בסרטן, נותחה ומתה כשהיא בת 72.

ספר שיעניין כל מי שמעניינת אותו התקופה ההיסטורית של תחילת המאה ה-20 ובמיוחד מי שמתעניין באמנות וספרות של התקופה.”