“ברשותכם אתחיל ישר מהסוף: ספרה של מדלן ציין הוא ספר טוב אך עם סיומו לא יכולתי להשתחרר מההרגשה כי משהו בכל זאת התפספס לה כאן. בעקרון זהו סיפור עם פוטנציאל רב.

גייל לים היא תחקירנית ועורכת של תוכניות רדיו מוונקובר. בגיל 39, באחד ממסעותיה המחקריים, היא מתה ממחלה חריפה ופתאומית כך שברוב שלבי הסיפור היא סוג של נוכחת נפקדת. מותה של גייל הוא בעיקר אמצעי עלילתי המאפשר לחשוף את סיפורי העבר העומדים במרכזו של הרומן.

הדמויות השונות בספר מנסות להתמודד עם מותה של גייל: אנסל, בן זוגה וכן הוריה, מתיו וקלרה. סיפורו של מתיו הוא המענין ביותר. הוא נולד באינדונזיה בימי השלטון הקולוניאלי ההולנדי אלא שאז פורצת מלחמת העולם השנייה והמקום נכבש על ידי היפנים. מתיו וחברת ילדותו, אנני, מסתובבים בג'ונגל בין הבתים ההרוסים, משחקים במשחקי ילדים ומנסים למצוא שיירי אוכל. ממקום מחבואו חוזה מתיו כיצד היפנים מוציאים להורג את אביו, למרות שבמשך כל ימי הכיבוש משתף האב פעולה עם כוחות הכיבוש היפנים. אירועים קשים אלו מותירים כמובן את רישומם על מתיו לכל ימי חייו. הוא אמנם עוזב את אינדונזיה לטובת לימודים באוסטרליה ולאחר מכן מהגר לקנדה, אך אינדונזיה אינה עוזבת אותו לעולם והוא חוזר לשם כדי לסגור מעגל.

אז מה התפספס כאן? לא כל כך ברור לי. מה שבטוח הוא שסיפורי מלחמה, אהבות ישנות, סיפורי מהגרים, אובדן ובדידות, כל אלו הם חומרים אשר לדעתי ניתן להוציא מהם הרבה יותר. אך זהו ספרה הראשון של מדלן תיין, אשמח לקרוא ספרים נוספים שלה כאשר אלו יתורגמו.”