“מיכאל אנדה, הוא אחד מגדולי סופרי הילדים, שספריו מתאימים גם למבוגרים מביננו.
כשקראתי את ספריו "מומו" ו"הסיפור שאינו נגמר" יצאתי בפה פעור אחרי הקריאה!!
אז כשראיתי את הספר"הסוד של לני" אמרתי לעצמי שאני חייבת לקרוא את זה, במיוחד שזה ספר קצר שלא דורש הרבה זמן, בין 40 - 60 עמודים.

הספר מספר על לֵנִי (הלנה) יַלְדָּה טוֹבָה וְנֶחְמָדָה, כָּל עוֹד הַהוֹרִים שֶׁלָּהּ עוֹשִׂים בְּדִיּוּק מָה שֶׁהִיא רוֹצָה, וְאֶת זֶה הֵם עוֹשִׂים רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת. לָכֵן הִיא פּוֹנָה לְעֶזְרָתָהּ שֶׁל הַפֵיָה פְרַנְצֶ'סְקָה פַנְטַזְיָה — כְּדֵי שֶׁתָּטִיל עַל הַהוֹרִים שֶׁלָּהּ כִּשּׁוּף. חַיֶּיהָ שֶׁל לֵנִי מִשְׁתַּנִּים. עַכְשָׁו הִיא הַגְּדוֹלָה בַּבַּיִת וְהַהוֹרִים שֶׁלָּהּ קְטַנִּים. סוֹף־סוֹף אַף אֶחָד לֹא מַחְלִיט בִּשְׁבִילָהּ. אֲבָל לְאַט־לְאַט מְגַלָּה לֵנִי שֶׁלֹּא תָּמִיד כָּל כָּךְ קַל לִהְיוֹת גְּדוֹלָה. התקציר מתוך האתר סימניה וגם כתוב בספר, לא עשיתי משלי מכיוון שהתקציר כתוב בצורה מאוד יפה וברורה.

הספר בעיקרון נחשב לספר ילדים אבל הייתי אומרת שדווקא הנמענים שלו הם מבוגרים, יותר נכון הורים. אני רואה את הספר, כספר שמתאר מציאות משפחתית שכל משפחה בעולם חווה. כשאני מתכוונת למציאות משפחתית אני מתכוונת לסיטואציות משפחתיות שהורים צריכים להגיד לילדים שלהם תשובה שלילית, ולילדים שצריכים להתמודד עם קבלת התשובה השלילית. בתור מישהי עם ניסיון עם ילדים אני יכולה להגיד שלא פעם אחת נתקלתי בסיטואציה שאני צריכה להגיד לילד/ה לא ולהסביר להם שזה לא מתאים כרגע ושלא תמיד אפשר לעשות מה שרוצים, כמובן שאני מסבירה את זה לילד/ה בצורה יפה ומתאימה. בתור מישהי שאמרה כמה פעמים לא, זה לא תמיד קל להגיד "לא" או "זה לא מתאים עכשיו" וזה קונפליקט שהורים רבים חווים בתוך עצמם הרבה מאוד מהפעמים: "איך אני יכול לומר לילדים שלי לא כתשובה בלי שיפגעו?" או "איך אני בתור הורה יכול להסביר לילדים שלי שלא תמיד הם יכולים לעשות/לקבל מה שהם רוצים?".
אם זאת שצריך לפעמים לתת לילדים תשובות שליליות, אפשר מדי פעם לתת לילדים תשובה חיובית, למשל אם הורים נמצאים עם הילד שלהם בקניון והילד שלהם רוצה גלידה אפשר לקנות לו גלידה. אבל לא כל פעם שההורים האלו נמצאים בקניון הם צריכים לקנות לו גלידה, מכיוון שאם הם קונים לו כל הזמן גלידה הילד לא לומד לקבל לא כתשובה, ואם הילד לא לומד לקבל לא כתשובה הילד לא יודע לדחות סיפוקים שזה מרכיב חשוב מאוד לחיים והילד לא לומד שלא כל דבר שרוצים בחיים אפשר לקבל בקלות ושלפעמים צריך לעבוד בשביל להשיג את הדברים שהוא רוצה.
לכן, צריך למצוא את האיזון בין שני הדברים, זאת אומרת לתת לילד את מה שהוא רוצה אבל לא לקפח יותר מדי את הילד ולהגיד לא כל הזמן כי אז הילד מרגיש מקופח ולא טוב עם עצמו וזה יכול להוביל את הילד לתסכול וכעס על ההורים (כמו בסיפור עצמו) וגם לא את הדוגמא ההפוכה לכך שמאפשרת לילד לקבל כל מה שהוא רוצה כי אז הוא לא ילמד לקבל לקבל תשובה שלילית וזה גורם לילד לחשוב שהוא יכול לקבל כל מה שהוא רוצה בחיים והילד לא לומד לדחות סיפוקים.

לסיום, אני ממליצה להורים מבנינו לקרוא את הספר וגם לילדים. אפשר לקרוא את הספר הורים וילדים ביחד כסיפור בהמשכים.”