תיאוריית הממים הנועזת והחדשנית רואה בבני האדם יצורים יוצאי דופן, שניחנו ביכולת הבלעדית לחקות - להעתיק זה מזה רעיונות, מנהגים, מיומנויות, דרכי התנהגות, המצאות, שירים וסיפורים. כל אלה הם ממים, מונח שנטבע לראשונה על ידי ריצ'רד דוקינס בספרו רב-המכר הגן האנוכיי.
הממים, כמו הגנים, הם משעתקים המתחרים על מקומות פנויים במוחנו ובתרבותנו. ספר מרתק זה של סוזן בלקמור חוקר את תוצאותיה של תחרות זו: מדוע יש לבני אדם מוחות כה גדולים, מדוע יש להם שפה, אלטרואיזם, סקס ואינטרנט. בשני הפרקים האחרונים של הספר דנה בלקמור בתפישת האני האישי, המחזיק באמונות, רצונות וכוונות. לטענתה, רעיון ה"עצמי" הוא אשליה, המערפלת ומעוותת את מוּדעותנו.
בהקדמתו הנלהבת לספר, כותב ריצ'רד דוקינס: "כל תיאוריה ראויה לסיכוי הטוב ביותר, וזה הדבר שסוזן בלקמור העניקה לתיאוריית המם... אני מודה לה על האומץ, על המסירות והכישרון שהשקיעה במשימתה הקשה, ולעונג הוא לי להמליץ על ספרה."
סוזן בלקמור מלמדת פסיכולוגיה של המודעוּת באוניברסיטת בריסטול, אנגליה. תחומי המחקר שלה כוללים חוויות סמוכות-מוות, השפעות של מדיטציה, הסיבות לאמונה בפארא-נורמלי, פסיכולוגיה אבולוציונית והתיאוריה של הממטיקה. היא בודקת תופעות נפשיות במצבים של מודעות גבולית. זכתה ב"אות הספקן" מטעם הוועדה לבחינה מדעית של טענות על הפארא-נורמלי, מפרסמת בכמה כתבי-עת ומדי פעם ביומון הבריטי "אינדיפנדנט", ומרבה להופיע בתוכניות רדיו וטלוויזיה.