החלטה נועזת ומחושבת של אלוף פיקוד צעיר בבוקר 30 באוקטובר 1956 שינתה את פניה של "מערכת סיני", היתה הגורם המכריע בניצחון הבזק של צה"ל באותה מערכה וחוללה מפנה דרמטי בתורת הלחימה הישראלית. ההחלטה האמורה לא היתה מנותקת מאישיותו, מחדות חושיו ומניסיונו הקרבי העשיר של האיש שקיבל אותה. היה בה גם כדי להכניסו, כדבריו, ל"גוב האריות" ולעורר עליו טענות חסרות שחר.
אלוף הניצחון – על-פי התואר שהעניק דוד בן-גוריון לאסף שמחוני – הוא פיסה חיה של אחד הפרקים החשובים בהיסטוריה הישראלית. זהו סיפור מרתק על שורשיו, צמיחתו, מאבקיו ופועלו של יליד נהלל שבגר בתל יוסף, מראשוני הראשונים של הפלמ"ח, בן הדור של "מגש הכסף" שנשא בנטל הכבד של מלחמת העצמאות וממעצבי דמותו של צה"ל לאחר מכן. זה גם סיפור על אחוות לוחמים מזה ועל "מלחמות יהודים" מזה, על מנהיגות קרבית ועל ראייה מפוכחת של זירת הלחימה, על מלחמת סיני כפי שלא הוצגה עד כה. וזהו סיפור על הבטחה גדולה שנגוזה עם מותו של אסף שמחוני בתאונת מטוס בתום המערכה. ביסודו של הספר נמצא מחקר מעמיק, בהתבסס על מסמכים רבים שנחשפו לאחר עשרות שנים ועל עדויות מאלפות של רבים מהנוגעים בדבר.
"בדבר אחד אני יודע שידנו תהיה על העליונה. כאשר המצרים יתכוננו להגיב על מהלך שלנו, נהיה אנו כבר במהלך הבא"
- אסף שמחוני, 29 באוקטובר 1956.
"אסף היה מפקד שידע לקבל החלטה קשה ונכונה – החלטה שהכריעה את המלחמה והביאה את הניצחון למדינת ישראל"
- אורי בן-ארי, 1998.
"החלטתו של אסף שמחוני להכניס את חטיבה 7 מוקדם יותר היתה אולי ההחלטה החשובה ביותר במלחמת סיני"
- אריאל שרון, 1997.