כסנוניות הם באו
אמו של באני מוריסון הייתה בשבילו כמלאך מרגיע, ובהיעדרה דבר לא נראה לו חי או ממשי. אחיו הגדול רוברט ראה באמו דמות שצריך להגן עליה, בעיקר כאשר מגפת השפעת של שנת 1918 השתוללה בעירם הקטנה במערב התיכון של ארה"ב. ואילו ג'יימס מוריסון ראה באשתו אליזבת את מרכז החיים, שיתמוטטו כליל אם היא תיעלם. מבעד לעיניהם של שלושת אלה מתאר מקסוול את חייה של משפחה אמריקנית, שבה ניצבת האם כעמוד התווך הרגשי. הספר בוחן ברגישות את הזרמים העמוקים והבלתי נראים של הכמיהה והאהבה בחיינו. רומן זה, שיש הרואים בו מבוא לרומן הבא הנכלל בספר זה, מאשר שמקסוול הוא אחד הסופרים האמריקנים החשובים במאה ה-20.
היה שלום, להתראות מחר
שני חוואים באילינוי הכפרית חולקים הרבה מן המשותף, אולי הרבה מעל האפשרי, עד שהקנאה מובילה לרצח ולהתאבדות. מעשה הרצח המזעזע את החברות האמיצה ששררה בין שני הצעירים – המספר, שאמו מתה, בדמי ימיה, וקלטוס סמית, העד המוטרד לסבלם של הוריו. לאחר הרצח והמהומה הנוצרת בעקבותיו מנתקים הנערים את הקשר ביניהם. רק כעבור חמישים שנה הופכות מילות האלם שלא נאמרו לרומן זה, שהוא שחזור של אירועים שתוצאותיהם חרטה, הפרושה על פני חיים שלמים.
ויליאם מקסוול(1908-200) נולד באילינוי, ארה"ב. במשך 40 שנה שימש כעורך בניו יורקר, ובין השאר היה עורכם של הסופרים האמריקנים ג'ון צ'יבר, ג'ון אפדייק, ג'ון אוהרה ויודורה וולטי. זהו ספרו הראשון הרואה אור בעברית. הרומן היה שלום, להתראות מחר זכה בפרס הספרותי האמריקני החשוב ביותר, American Book Award.
"אפשר לסלוח למי שחושב שבעולם סואן יכול קולו השקט של מקסוול להיעלם, אך כשם ששרדו קולותיהם של טולסטוי, טורגנייב ואוסטין – כך יהיה גם עם מקסוול." / אריקה וגנר, טיימס
"לסופרים בני דורי גרם הספר היה שלום, להתראות מחר לחשוב שעל כל אחד מאתנו לכתוב רומן קצר. אך לאור דוגמה זו, קל יותר לכלוא את הרוח בבקבוק. יש בספר איכות מדהימה שאינה ניתנת לחיקוי." / ריצ'רד פורד
"אחד הסופרים הגדולים בזמננו. מיניאטורות המכילות רגשי אהבה, אמת וצער עמוקים ביותר – הכול בסגנון בהיר, פשוט, ובמשיכות מכחול מושלמות." / מיכאל אונדטייה
"קולו של מקסוול הוא אחד הקולות החכמים בספרות האמריקנית." / ג'ון אפדייק