“"מנזל הוא אדם בגובה בינוני ובעל שער כהה. הוא מדבר לאט, ויש לו חוש הומור שקט ויבש. באחרונה רכש זוג שימפנזים צעירים שניצודו באפריקה כמה חודשים קודם לכן. שימפנזים שנולדו בטבע, אמר לי, מעניינים הרבה יותר משימפנזים שנולדו בשבי."
הקטע הזה מציג את הבעייתיות שיש בספר, מבחינתי (מלבד ההתייחסות המיותרת של הכותבת למראה החיצוני של החוקרים). התפישה הכללית היא של התייחסות אל בעלי החיים כאל אובייקטים שניתן לעשות בהם כרצונך. במרבית המקרים מדובר על ניסויים פסיכולוגיים/לימודיים ותצפיות בבעלי חיים במעבדות, לעיתים תוך פגיעה בהם, ולא בתצפיות על בעלי חיים בטבע. אל הספר הזה הגעתי מתוך מחשבה שהוא יהיה דומה לספרה של ג'יין גודול "אני והשימפנזים", אך התבדיתי. כפי שניתן לראות בציטוט שלעיל, החוקר אינו מוטרד במיוחד מכך שצדו את השימפנזים ועקרו אותם מהטבע (וכנראה גם חיסלו את הוריהם), כדי שיוכל לערוך תצפיות על הקשר ביניהם. מעניין שאותו החוקר דווקא ביקר באיזור גומבה והשתתף בתצפיות עם תלמידיה של ג'יין גודול, אך כנראה פספס משהו בשיעור.
לא שבספר הזה אין מידע מעניין (לעיתים אפילו מרתק), אך הגישה של חלק מהחוקרים ודרכי השגת המידע כנראה יפריעו לחובבי בעלי חיים ליהנות הנאה שלמה מהספר.
הספר מתייחס למגוון בעלי חיים, החל מיצורים חד תאיים מקרוסקופיים ועד קופי אדם ולווייתנים.
* ספוילרים *
- למרות שמו של הספר, הפרקים הראשונים עוסקים בכלל בנסיונות ללמד גורילות ושימפנזים לתקשר עם בני אדם בשפת בני אדם (שפת הסימנים או בניית משפטים באמצעות פיסות פלסטיק צבעוניות) ולא מתרכזים בניתוח שפתם הטבעית של הקופים.
מעניין לראות השתקפות של עולמם הפנימי של הקופים בדבריהם, כאשר הם מצליחים להביע לעיתים את רגשותיהם ואף להשתמש במילים בהקשרים שונים מאשר אלה שלימדו אותם. כך, למשל, הגורילה קוֹקוֹ שהשתוללה ונאמר לה ללכת לחדרה, פנתה למאמנת שלה, פֶּנִי, וביקשה ממנה שתפתח את הדלת, תוך שהיא מבטיחה להיות שקטה. נראה שקוקו הבינה אנגלית כל כך טוב, עד שפני נאלצה לעיתים לאיית את המילים כדי שקוקו לא תבין את דבריה.
שימפנזה שלמדה את הצירוף "לפתוח דלת", התחילה להשתמש במילה "לפתוח" בצירופים שלא הכירה, כגון: לפתוח צנצנת.
- אף פעם לא חשבתי שעולמן של אמבות ריריות יכול להיות מעניין, אך הפרק שעוסק בהן הוא אחד המעניינים ביותר. מדובר על יצורים מיקרוסקופיים שניזונים מחיידקים וחיים כתאים בודדים, אך במצבים מסויימים הם מתחברים ונעים כגוף אחד. החיבור נעשה לאחר שהם מתחילים לשדר זה לזה על ידי הפרשת חומר בשם אַקרַאזִין.
- מסתבר שלצפרדעים מאותו המין אך מאזורים שונים יש דיאלקטים מקומיים שעוברים בתורשה. לצפרדעי הקוֹקִי מפורטו־ריקו יש שמיעה סלקטיבית לקולות בהתאם למינם, הזכר הוא הדוגר על הביצים והראשנים מתפתחים לצפרדעים בעודם בביצים.
- פלורה דייויס בשיחה עם חוקר דבורים:
"האם יש לדבורה מוּדעוּת עצמית? האם היא יודעת מה היא עושה?
גוּלד, הסבור שלשימפנזים יש מודעות עצמית באותה מידה כמו לרבים מבני האדם, אומר: 'נדמה לי, שאילו ידעתי שיש להן [לדבורים] מודעות עצמית, הייתי אנוס להפסיק את עבודתי מאחר שרבות מהן מתות בניסויים שלי.' "
את הדברים האלה אומר החוקר שהשתמש בדבורה משותקת כדי להניעה בתוך הכוורת במסגרת מחקרו על העברת המידע בריקוד הדבורים המפורסם, ובמקרה אחר הוא קיצץ את כנפיהן של דבורים באופן חלקי כך שיאלצו להניע אותן מהר יותר ולהשמיע זמזום חזק יותר שיקלט במיקרופונים שלו.
- ישנם חוקרים שמחקריהם הצליחו לעזור לבעלי החיים, כגון השימוש בקולות מוקלטים של קטלנים (לווייתני אורקה), כדי להבריח לווייתני בלוגה שפלשו לנהר באלסקה בעקבות דגי הסלמון, ובכך למנוע את חיסולם בידי הדייגים הזועמים.
Ƹ̵̡Ӝ̵̨̄Ʒ”
