"רגע של חסד" הוא סיפורו של האדם הקטן, הנקלע לסבך של כוחות גדולים ממנו המכתיבים את גורלו, ונלכד ברשת הנפרשת לרגליו.
גברת גולן היא עקרת בית אפרורית, אם לשניים, מאוכזבת מעט, יגעה. נאבקת לשרוד את קיומה היומיומי המדכא, כמו דגיג במים מרופשים. אבל גברת גולן ראתה פעם לשעה קלה את הפאר והזוהר של העולם הגדול, בנסיעת עסקים למונקו. וכשהיא מגלה שבשכונת מגוריה נפתח קזינו, על אווירת החג והחטא האופפת אותו, היא נשאבת אליו בחבלי קסם, נמשכת לזוהר המתעתע, מודעת-למחצה למחיר הנורא שתצטרך לשלם תמורת כמה רגעים של חסד.
כאן נפתח הפתח ליסוד דמוני ההולך ומתעצם בספר; אם בתחילה עוד יש לדברים גון של משחק, אם גם משחק מסעיר, בהמשך נעלם נופך הקלילות, והקזינו הופך להיות משחק החיים. הדרך חזרה נעשית בלתי אפשרית. הריתמוס מואץ, הסיפור לובש אופי של סיוט.
סביב חוט העלילה המרכזי שזורים סיפוריהם של דמויות המשנה, וביניהם "הסופר הצעיר" הכותב עליהם; אנשים ככינויים, מציאות כאשליה. "הנוסע", "בבושקה", ו"האיש השמן" הם דמויות ערטילאיות, וכל סיפור מאיר את הסיפור המרכזי מזווית שונה, כאשר בתווך נרקמת מערכת יחסים של פיתוי מפלצתי, בין הממונה על המשחק לגברת גולן. הקול המספר הוא קולו של אותו ממונה, "האיש השותק", ספק קרופיה מזדקן וחביב ספק דמות שטנית, רואה-כול ויודע-כול, המושך בחוטים. הסיום הבלתי צפוי כתוב ביד אמן, תופס את הקורא ומטלטל אותו.
"רגע של חסד" הוא ספרה החמישי של אביבה ברושי, סופרת ומתרגמת מחוננת, שזכתה בפרסים רבים על יצירותיה: החל בפרס אשר ברש על יצירת הביכורים "איש ומעגלו" (1956), ופרס אנה פרנק עבור קובץ שיריה הראשונים בהיותה רק בת עשרים, וכלה בפרס אקו"ם 2008 על ספרה הנוכחי, כשהיא חוגגת 75 שנה.
אביבה ברושי זכתה להוקרה ולפרסים גם על עשרות תרגומיה, על תסריטים ומחזות, על סיפוריה הקצרים ועל שיריה המאוחרים.
כתיבתה רעננה ומגוונת, כנה ואמיצה, לשונה עשירה וקולחת, ובנושאים שבחרה היא נוגעת בבעיות קיומיות אוניברסליות.
