יצירתו של נתן אלתרמן מקיפה תחומים רבים ומגוונים מבחינת הנושאים, התכנים, הז'אנרים השונים וכן מבחינת ההתייחסות האקטואלית והרלוונטית לסוגיות ולתופעות בתחום החברתי והלאומי.
מחזותיו של אלתרמן, שנכתבו בשלב מאוחר יחסית של יצירתו, מהווים פרק בפני עצמו, הקשור אמנם, מהיבטים שונים, ביצירתו הספרותית, כפי שמקובל אצל כל יוצר בין-תחומי.
אולם יש לראות בהם תחום ייחודי, שונה, שיש לבחון ולהעריך אותו, בראש ובראשונה, על פי הכללים המאפיינים של המודוס הדרמטי-תיאטרלי.
הספר סוקר את יצירתו הדרמטית של אלתרמן, על פי סדר כרונולוגי של הכתיבה וההצגה של המחזות השונים. כל מחזה נבחן לגופו, מתוך פרספקטיבה, מבחינת הנושאים, הרלוונטיות האקטואלית, העיצוב הבימתי-תיאטרלי, הרקע ההיסטורי והזיקה ההשוואתית המתייחסת למוטיבים ולצורות בדרמה העברית, היהודית והלועזית, וכן להתקבלות, הבעייתית לעיתים, של אותם מחזות, כפי שהוצגו בשעתם על ידי הקהל והביקורת.
פרקים נפרדים מוקדשים לתרומתו החשובה של אלתרמן לבימה הזעירה בפזמונים הרבים שכתב ל'המטאטא', 'לי לה לו' ועוד, וכן לכמה מיצירותיו של אלתרמן שהומחזו ועובדו לתיאטרון.
המחבר, פרופסור בן-עמי פיינגולד, לימד שנים רבות בבית הספר לחינוך ובחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב וכן במכללת לוינסקי.
עיקר פועלו המחקרי מתרכז בחקר ספרות ההשכלה, דרמה עברית והוראת ספרות.
מספריו: השואה בדרמה העברית (1989), הוראת הסיפור הקצר (1989), חינוך ותיאטרון (1996), ללמוד רחל (1996), תש"ח בתיאטרון (2001).