“שבוע טוב לכל החברים.
לפני כשנה, פחות או יותר, הגיעו לידיעתי זכרונות המשפחה שכתב דודו של אבי.
סיפרתי לכם כבר בכמה הזדמנויות על תולדות משפחתי ועלילות עלייתם לארץ ישראל.
הסיפור היה מלא בכל מיני אגדות אורבניות שהתווספו במשך השנים, ולכן עדות ראשונית זאת היתה ראשית כל הפתעה עצומה מכיוון שכל הדברים שנכתבו בה היו אמת ונקיים מאגדות ומסיפורי
שלא היו ולא התקיימו. הפעם הזאת היו בידי מסמכים- זכרונות בן משפחתי שעבר וחווה את העלילה ממקור ראשון.
והרי כמה מסקנות שאליהם הגעתי לאחר קריאה מעמיקה בחומר.
א) משפחתי שהגיעה מכפר בשם יאגיילניצה סטארה בגליציה , כיום במחוז טרנופול באוקראינה ,
המסמך נכתב על ידי דודו של אבי שנולד ב1886 והיגר עם משפחתו לפלשתינה בשנת 1889. הם התיישבו בראש פינה.
העובדה שעליה רציתי לעמוד היא שאוכלוסיית הכפר שחיו בה אוכלוסיות ממגוון רחב ביניהם סלבים, פולנים, הונגרים, טורקים ויהודים.
היהודים לא בחלו בכל עבודה ורובם עסקו בחקלאות. למשפחתי היו כעשרה אקרים שזה 40 דונם של אדמה חקלאית. הילדים נשלחו ללמוד בבית ספר של הברון הירש בעיר המחוז בוצ’אץ
בני המשפחה שלטו בחמש שפות עברית, יידיש, פולנית רותנית ( שפה שדיברו בה הסלאבים המקומיים), ורוסית.
האם שהיתה בת יחידה זכתה לחינוך רחב יותר וידעה עברית על בוריה וגרמנית כשפה נוספת.

המשפחה היתה דתית מאוד , אולם לא השתייכה לזרם מיוחד. והסיבה לכך שבמחוז הזה מספר היהודים לא היה רב ולכן כדי לחגוג את חגי ישראל נאלצו בני המשפחה להגיע לעיר הסמוכה ששם היה בית כנסת וקהילה יהודית גדולה יותר.
מצבה הכלכלי של המשפחה היה יציב , כל בני הבית עסקו בעבודת האדמה, והמשפחה התפרנסה מימנה .
את העובדות האלה הבאתי כדי להראות שיהודים היו גם בעלי אדמה וגם עבדו אותה כמו שכניהם הגויים.
ב)באזור גליציה רב האדמות היו בבעלות האצולה הפולנית או הכנסיה. היו הרבה יהודים שעסקו בגביית דמי החכירה דבר שלא הוסיף לאהדה , ולרוב בדוק ההפך הגמור. אולם בין האיכרים שררה
עזרה הדדית במיוחד בזמנים קשים של חורפים קשים או אסונות טבע אחרים.
ג) בסוף המאה ה-19, הרימה האנטישמיות את ראשה, בעיקר בערים הגדולות. היתה זאת פרשת דרייפוס וגלי השינאה שהיא הפיצה בכל אירופה
בפולין ובגליציה נערכו פוגרומים ורוח של בהלה החלה למשה בקרב היהודים. הנושא העיקרי שבו עסקו היהודים היה הגירה ובעיקר לאמריקה
יש לציין שהציונות עדיין לא פרצה אז אבל תנועות יהודיות כבר הסתובבו בשטח במטרה לעזור לאנשים ומשפחות שחשבו על עקירה לארץ ישראל או לצפון אמריקה ( כמובן רובם רצו להגיע לשם).
ד) אחת התנועות שפעלו בשטח לעידוד העליה לארץ ישראל היתה חובבי ציון, שמאחוריה עמד הברון רוטשילד שהתעניין במיוחד בהגירת חקלאים יהודים ולישובם במושבות שהקים בארץ ישראל.
תמורת 500 גילדן, סיפק הברון אדמה, בית, בקר , אסם תבואות וציוד חקלאי שהיו אמורים לכלכל משפחה ממוצעת .
משפחת אבי גילתה עיניין רב בהצעה ולאחר כמה חודשים נחתם הסכם רכישה עם בא כוחו של הברון. וכך עלתה משפחת אבי לארץ ישראל.

עכשו אסביר את קשר הדברים הנ״ל לנושא סיפרנו .
סובוטניקים בגליל, היו אלה גרי צדק רוסיים שהגיעו מאזורי קווקז בעיקר הוולגה ועקב התגלות דתית עזבו את הדת הנוצרית והכנסיה הרוסית, ולאר תהליך ארוך של גיור הפכו לגרי צדק יהודיים.
לאחר שהתגיירו עלו חלק מהמשפחות, לאחר מסע ארוך , לארץ ישראל והיו מראשוני המתיישבים במושבות ארץ ישראל , בעיקר בגליל התחתון ובגליל העליון.
חלקם התיישבו במושבות שהוקמו זה מכבר כמו כפר גלעדי, מטולה ראש פינה וכו, וחלקם במושבות חדשות שהוקמו בעמקים וליד הכינרת.
מעניין לציין שאת הליווי הדתי סיפק רבה הראשי של טבריה הרב עבולפיה, שאותו הצליחו להרשים באדיקותם, אדיבותם,וחריצותם.
מנהיגי היישוב כגון ד״ר הלל יפה מחדרה ודוד בן גוריון עצמו, הביעו לא פעם את אהדתם והערצתם לאותם מתיישבים״ ... הם איכרים מלידה, מסתפקים במועט שבמועט, רגילים להכנעה ולשפלות, מסורים לאדמת הקודש והם לא יתלוננו ולא יתאוננו״ ( י׳ ניסנבוים עלי חלדי תרכ״ט- תרפ״ט, ירושלים תשכ״ט, עמ׳ 252.
ראוי לציין כי ברחבי רוסיה ואוקראינה חיים כיום בקהילות עצמאיות ומגובשות כ 10,000 גרים ששמרו על יהדותם במסירות נפש, ואשר מעמדם ההילכתי אינו ברור דיו.

ספר מעניין ומגלה פרקים עלומים בתולדות העליה הראשונה והשניה , שאינם ידועים כל כך לציבור הרחב.
טוביה”