“"הוא חושב שהוא קשוח," אמר הנרי לג'יי די.
"חושב את עצמו למשהו רק בגלל שיש לו איזה תעודה בכיס," אמר ג'יי די להנרי.
"אני קשוח, אני חושב את עצמי, ונמאס לי לדבר אתכם," אמרתי" (עמוד 40).

הספר "מלכים ונסיכים חיוורים" מאת רוברט ב. פארקר (הוצאת זמורה-ביתן, 1994), הוא ה-14 בסדרת הספרים שכתב אודות ספנסר, גיבורו הראשי של פארקר. פארקר פרסם ספרים רבים אודות ספנסר ורעיו וממש לא מוכרחים לקרוא אותם לפי הסדר. בניגוד לסופרי מתח אחרים פארקר כותב על ספנסר רק בגוף ראשון. כמו המחבר ספנסר חי ופועל בעיקר במרחב בוסטון. הוא יליד ואיומינג, ולפני לימודיו בקולג' שירת בצבא ארצות הברית באוגדת חיל הרגלים הראשונה, ועדיין סובל לעיתים מתסמונת החייל המשוחרר: "לפני הספרייה חנתה ניידת כחולה בהירה של משטרת ויטון, מאחורי מכוניתי, ושני שוטרים במדים נשענו על מכוניתי בזרועות שלובות, כובעיהם נטויים מעל מצחיהם כמו מדריכי טירונים" (עמוד 39).

בעת לימודיו האקדמאיים עסק בספורט: "מצד שני, אני מוכנה להתערב שהיית פעם ספורטאי," אמרה. "לא נולדת עם אף כזה."
"הייתי פעם מתאגרף," אמרתי" (עמוד 26). בהמשך דרכו שירת כבלש משטרה: ""פק"מ הילי מספר שאולי תוכל לעזור בעסק הזה," אמר. "הוא מספר לי שהיית שוטר."
"ומספר גם שקרעו לך את התחת והעיפו את החצאים לכל הרוחות." הוסיף הנרי" (עמוד 83). לאחר מכן נעשה ספנסר לחוקר פרטי. עד כאן יש לנו את החוקר הקלאסי. עוד גיבור שנתפר למידות שקבע ריימונד צ'נדלר יוצרו של פיליפ מארלו האלמותי והאולטימטיבי, שאף בלש שנכתב לפניו ואחריו לא הצליח להאפיל עליו. אבל ספנסר שונה במקצת. את חייו הוא מחלק עם סוזן סילברמן, פסיכולוגית המרצה בהרווארד, ויש לו שותף, הוק שמו, יוצא ליגיון הזרים הצרפתי. הוק הוא כל מה שספנסר לא – גבוה, שחור, שתקן וקטלני במיוחד.

עלילת ספר זה נפתחת כאשר גרט קינגסלי, עורך העיתון ה"סנטרל ארגוס", שוכר את ספנסר בכדי לחקור את מותו של כתב העיתון, אריק ולדז, שנרצח ביריות אקדח לאחר שנשלח לרחרח אחר סחר קוקאין בוויטון, עיירה בלב מסצ'וסטס. המשטרה המקומית בראשות ביילי רוג'רס אינה משתפת פעולה. רוג'רס אף טוען כי ולדז, חובב נשים נרצח על-ידי בעל קנאי:
"ביילי," אמרתי, "אני מבין איפה אתה עומד. לפי דעתי אתה עומד בתוך ערימת חרא, אבל אני מבין את זה. מצד שני, אתה מוכרח להבין איפה אני עומד. באתי הנה ברוח ידידותית, אפילו באדיבות מקסימה, עם הרבה הערכה לניסיון שלך באכיפת חוק, וביקשתי ממך לעזור לי לפענח רצח שהתרחש בתחום השיפוט שלך, ושאתה לא פענחת. אתה אומר לי ללכת להזדיין. עכשיו, אם אני חוזר למעביד שלי ואומר שניסיתי לפענח את הפשע אבל ראש המשטרה אמר לי ללכת להזדיין, איזה מין מכתב המלצה אתה חושב שהוא ייתן לי לקראת העבודה הבאה שלי?
"אני לא שם קצוץ," אמר רוג'רס.
"אני מאמין לך, ביילי. נדמה לי שזאת סיסמת המשטרה שלכם. אבל לי זה לא עוזר. מה שאני חושב לעשות זה להמשיך להסתובב במזבלה הכפרית הזאת ולברר מה קורה, ואולי, בגלל שאתה לא נחמד, אולי אני אוכיח תוך כדי כך שאתה שלומיאל ולא-יוצלח" (עמוד 24).

כאשר פיליפ אסטבה, סיטונאי ירקות קולומביאני מצליח, הנחשד כסוחר סמים, מאיים עליו, ספנסר משער שאולי אין זו עיירה קטנה רוגעת אלא מרכז סחר סמים בצפון-מזרח ארה"ב. מקרי רצח נוספים, המתרחשים בעת החקירה, משכנעים את ספנסר שעליו להזעיק את ידידו, הוק, ואת אהובתו סוזאן, הפסיכולוגית החכמה, שהבנתה במניעי אנוש גורמת לספנסר להטות את המרדף מקוקאין לעבר יצרים פשוטים יותר כמו קנאה, תאווה ושנאה. הדיאלוגים שנונים, הסיפור מעניין וקריא מאוד. פארקר יודע לכתוב וגם מלאכת התרגום של לוטם מצוינת.

ספנסר יודע את העבודה. הוא הקשוח שבקשוחים, מילה שלו היא מילה, וכשהוא מתחיל בחקירה הוא כמו כלב בולדוג הנועץ שיניו בעצם. לא מזיק גם שהוא שנון, חריף, בעל אגרופי פלדה ואקדוחן הבקי בשיטת ה"שלוף-דרוך-תירה": "אני הכנסתי לכלב קרס שמאלי ושלפתי את האקדח ביד ימין. פגיעת אגרופי הפכה את הכלב באוויר והוא נפל לרגלי סזאר, ושם נשאר. יריתי בפליס כששלף את האקדח מכיס מכנסיו האחורי" (עמוד 188). מנגד ספנסר הוא לא הפרש הבודד העושה זאת בעצמו. הוא נזקק לעזרה ולחום ואהבה, ובכך הוא שונה מדמויות אחרות בז'אנר דוגמת ריצ'ר המאוחר ומארלו המוקדם יותר. אולי הוא אפילו אנושי. בלש כמו זה שכתב צ'נדלר קשה למצוא. עד שאחד כזה יציג את עצמו נסתפק בספנסר (ובריצ'ר כמובן). מותח, קליל ומבדר. אפשר בהחלט.”

“"הוא חושב שהוא קשוח," אמר הנרי לג'יי די.
"חושב את עצמו למשהו רק בגלל שיש לו איזה תעודה בכיס," אמר ג'יי די להנרי.
"אני קשוח, אני חושב את עצמי, ונמאס לי לדבר אתכם," אמרתי" (עמוד 40).

הספר "מלכים ונסיכים חיוורים" מאת רוברט ב. פארקר (הוצאת זמורה-ביתן, 1994), הוא ה-14 בסדרת הספרים שכתב אודות ספנסר, גיבורו הראשי של פארקר. פארקר פרסם ספרים רבים אודות ספנסר ורעיו וממש לא מוכרחים לקרוא אותם לפי הסדר. בניגוד לסופרי מתח אחרים פארקר כותב על ספנסר רק בגוף ראשון. כמו המחבר ספנסר חי ופועל בעיקר במרחב בוסטון. הוא יליד ואיומינג, ולפני לימודיו בקולג' שירת בצבא ארצות הברית באוגדת חיל הרגלים הראשונה, ועדיין סובל לעיתים מתסמונת החייל המשוחרר: "לפני הספרייה חנתה ניידת כחולה בהירה של משטרת ויטון, מאחורי מכוניתי, ושני שוטרים במדים נשענו על מכוניתי בזרועות שלובות, כובעיהם נטויים מעל מצחיהם כמו מדריכי טירונים" (עמוד 39).

בעת לימודיו האקדמאיים עסק בספורט: "מצד שני, אני מוכנה להתערב שהיית פעם ספורטאי," אמרה. "לא נולדת עם אף כזה."
"הייתי פעם מתאגרף," אמרתי" (עמוד 26). בהמשך דרכו שירת כבלש משטרה: ""פק"מ הילי מספר שאולי תוכל לעזור בעסק הזה," אמר. "הוא מספר לי שהיית שוטר."
"ומספר גם שקרעו לך את התחת והעיפו את החצאים לכל הרוחות." הוסיף הנרי" (עמוד 83). לאחר מכן נעשה ספנסר לחוקר פרטי. עד כאן יש לנו את החוקר הקלאסי. עוד גיבור שנתפר למידות שקבע ריימונד צ'נדלר יוצרו של פיליפ מארלו האלמותי והאולטימטיבי, שאף בלש שנכתב לפניו ואחריו לא הצליח להאפיל עליו. אבל ספנסר שונה במקצת. את חייו הוא מחלק עם סוזן סילברמן, פסיכולוגית המרצה בהרווארד, ויש לו שותף, הוק שמו, יוצא ליגיון הזרים הצרפתי. הוק הוא כל מה שספנסר לא – גבוה, שחור, שתקן וקטלני במיוחד.

עלילת ספר זה נפתחת כאשר גרט קינגסלי, עורך העיתון ה"סנטרל ארגוס", שוכר את ספנסר בכדי לחקור את מותו של כתב העיתון, אריק ולדז, שנרצח ביריות אקדח לאחר שנשלח לרחרח אחר סחר קוקאין בוויטון, עיירה בלב מסצ'וסטס. המשטרה המקומית בראשות ביילי רוג'רס אינה משתפת פעולה. רוג'רס אף טוען כי ולדז, חובב נשים נרצח על-ידי בעל קנאי:
"ביילי," אמרתי, "אני מבין איפה אתה עומד. לפי דעתי אתה עומד בתוך ערימת חרא, אבל אני מבין את זה. מצד שני, אתה מוכרח להבין איפה אני עומד. באתי הנה ברוח ידידותית, אפילו באדיבות מקסימה, עם הרבה הערכה לניסיון שלך באכיפת חוק, וביקשתי ממך לעזור לי לפענח רצח שהתרחש בתחום השיפוט שלך, ושאתה לא פענחת. אתה אומר לי ללכת להזדיין. עכשיו, אם אני חוזר למעביד שלי ואומר שניסיתי לפענח את הפשע אבל ראש המשטרה אמר לי ללכת להזדיין, איזה מין מכתב המלצה אתה חושב שהוא ייתן לי לקראת העבודה הבאה שלי?
"אני לא שם קצוץ," אמר רוג'רס.
"אני מאמין לך, ביילי. נדמה לי שזאת סיסמת המשטרה שלכם. אבל לי זה לא עוזר. מה שאני חושב לעשות זה להמשיך להסתובב במזבלה הכפרית הזאת ולברר מה קורה, ואולי, בגלל שאתה לא נחמד, אולי אני אוכיח תוך כדי כך שאתה שלומיאל ולא-יוצלח" (עמוד 24).

כאשר פיליפ אסטבה, סיטונאי ירקות קולומביאני מצליח, הנחשד כסוחר סמים, מאיים עליו, ספנסר משער שאולי אין זו עיירה קטנה רוגעת אלא מרכז סחר סמים בצפון-מזרח ארה"ב. מקרי רצח נוספים, המתרחשים בעת החקירה, משכנעים את ספנסר שעליו להזעיק את ידידו, הוק, ואת אהובתו סוזאן, הפסיכולוגית החכמה, שהבנתה במניעי אנוש גורמת לספנסר להטות את המרדף מקוקאין לעבר יצרים פשוטים יותר כמו קנאה, תאווה ושנאה. הדיאלוגים שנונים, הסיפור מעניין וקריא מאוד. פארקר יודע לכתוב וגם מלאכת התרגום של לוטם מצוינת.

ספנסר יודע את העבודה. הוא הקשוח שבקשוחים, מילה שלו היא מילה, וכשהוא מתחיל בחקירה הוא כמו כלב בולדוג הנועץ שיניו בעצם. לא מזיק גם שהוא שנון, חריף, בעל אגרופי פלדה ואקדוחן הבקי בשיטת ה"שלוף-דרוך-תירה": "אני הכנסתי לכלב קרס שמאלי ושלפתי את האקדח ביד ימין. פגיעת אגרופי הפכה את הכלב באוויר והוא נפל לרגלי סזאר, ושם נשאר. יריתי בפליס כששלף את האקדח מכיס מכנסיו האחורי" (עמוד 188). מנגד ספנסר הוא לא הפרש הבודד העושה זאת בעצמו. הוא נזקק לעזרה ולחום ואהבה, ובכך הוא שונה מדמויות אחרות בז'אנר דוגמת ריצ'ר המאוחר ומארלו המוקדם יותר. אולי הוא אפילו אנושי. בלש כמו זה שכתב צ'נדלר קשה למצוא. עד שאחד כזה יציג את עצמו נסתפק בספנסר (ובריצ'ר כמובן). מותח, קליל ומבדר. אפשר בהחלט.”