איפה זה מאצ'ו פיצ'ו?


להקות של תוכים ירוקים עפו מעל הג'ונגל. האוויר היה לח ודביק. התאריך היה 24 ביולי, 1911. הַיירַם בּינגהָאם ועוד שישה חוקרים צעדו בג'ונגלים של דרום אמריקה זה ימים ארוכים. הפרופסור בן ה-35 מאוניברסיטת יֵיל שבארצות הברית יצא למסע חיפוש. הוא חיפש את המקום שבו חיו בני עם האינקה העתיק, אשר נעלמו מעל פני האדמה לפני כ-400 שנים.


מאז שהיה ילד, היירם חלם על חיי הרפתקאות. עכשיו הוא סוף־סוף הגשים את החלום. הוא הוביל משלחת שכללה רופא, חוקר טבע וגיאוגרף. הם היו בפרו, והיירם קיווה למצוא את הריסות עיר האינקה האבודה, וילְקָבַּמבָּה. הוא רצה להיות מפורסם.


יופיו של הג'ונגל היה עוצר נשימה. מכל עבר היו סחלבים פורחים. הרים גבוהים מכוסי שלג התנשאו מעליהם. היירם והחוקרים האחרים הלכו במקביל לתוואי הנהר. הם עברו על פני מפלים ושרכים שהיו גדולים כמו עצים.


מאוחר יותר כתב היירם, "אין מקום בעולם שיכול להשתוות למקום הזה".


אבל אחרי חמישה ימים, חלק מחברי המשלחת התעייפו. הם לא רצו להמשיך. המסע היה מפרך. הם רכבו על פרדות בג'ונגל שהיה מלא בחרקים שהצמחייה בו היתה צפופה. הם נתקלו גם בנחשים ארסיים. הם החליטו להישאר במחנה כדי לכבס את הבגדים שלהם ולתפוס פרפרים.


וכך, ביום השישי למסע, היירם יצא לדרך בחברת אדם אחד בלבד — סמל בצבא פרו. מדריך מקומי בשם מַלכּיאוֹר אַרטיגָה הראה להם את הדרך. מלכיאור אמר שאם הם יחצו את הנהר ויטפסו כ-650 מטרים במעלה ההר, הם ימצאו חורבות — מבנים עתיקים שהתפוררו עם השנים.


האם יכול להיות שזוהי העיר המפוארת שהיירם בינגהאם חיפש?


היירם פיקפק בכך. הוא קבע לעצמו חוק: בכל פעם שמישהו סיפר לו על אוצר אבוד ומדהים, היירם הזכיר לעצמו שיכול להיות שזאת רק אגדה.


אבל בכל זאת הוא היה סקרן. הוא גם היה נחוש וטעון באנרגיה. אז הוא הלך בעקבות מלכיאור וחצה גשר רעוע מעל מים סוערים. הגשר היה עשוי מבולי עץ שנקשרו זה לזה בשריגי גפנים. מלכיאור והסמל חצו את הגשר בהליכה, אבל היירם העדיף לזחול, ליתר ביטחון. אחר כך הוביל אותו המדריך במעלה שביל תלול, במסע רגלי שנמשך יותר משעה, ובקטעים אחדים של הדרך הם היו חייבים ללכת על ארבע בשל תנאי השטח הקשים.


כאשר הגיעו לבסוף לראש ההר, היירם והסמל היו מותשים. הם ראו סביבם רק כמה בקתות וקירות אבן. כמה מקומיים שכנראה חיו שם נתנו להיירם מים ובטטות מבושלות.


הנוף שנשקף מהפסגה היה נהדר. היירם השקיף על העמק ועל הנהר שהשתרעו תחתיו ועל פסגה גבוהה יותר ומכוסה בשלג, שהתנשאה מעליו. הוא הרגיש כאילו הוא נמצא בין העננים.


אבל האם הוא הגיע עד כאן רק בשביל לראות את יופיו המרהיב של הטבע?


לא. הוא המשיך ללכת. ושם, מעבר לפינה, הוא מצא דבר מדהים. אלה היו חורבות של עיר שלמה.


היירם לא מצא את וילקבמבה. הוא מצא משהו הרבה יותר טוב — את העיר האבודה מאצ'ו פיצ'ו. מאצ'ו פיצ'ו היא העיר העתיקה של בני האינקה, ואף אדם מן החוץ לא ידע בכלל שהיא קיימת.