“יש לי תור לא מאוד קצר של ספרים שמחכים לסקירות שלהם, אבל נהיה קצת מסובך לכתוב את הדברים בעיקר כשיש ימי זיכרון או חגים או ימי זיכרון שנופלים על חגים והשמחה רבה. בינתיים, עד שיחוקקו חוק שאוסר על אנשים ב-8 באוקטובר שחל להיות בסוכות לעשות קריוקי בסוכת-מרפסת שלהם, אני אכתוב על הדברים היותר פשוטים.

אחיות במובן סיסטרס ולא במובן נרסס. למה לקחת ספר על יחסים ותקשורת בין אחיות? למישהי כמוני, שיש לה שש אחיות, ושגידלה חמש בנות שהן כמובן אחיות זו לזו, התשובה ברורה. יחסי אחיות המבוססים על דפוסי תקשורת ביניהן זה מה שיש לי כמעט כל הזמן. את הספר הזה מצאתי, באנגלית, בספריית רחוב שבדרך כלל אני לא מגיעה אליה. באנגלית הוא ספר בכריכה קשה ובצבע ורוד בוהק. לקחתי אותו כי כבר קראתי ספר אחר של המחברת שנקרא "ככה את יוצאת מהבית?" ועוסק ביחסי אימהות ובנות.

דברה (לא "דבורה") טאנן היא בלשנית, חוקרת שיח. כלומר היא חוקרת דפוסים ותבניות בדרך שבה אנשים נוהגים לשוחח זה עם זה, בעיקר בשפה דבורה. היא מנתחת הקלטות של שיחות ומוציאה מהן תובנות שונות, אם כי המחקר שלה הוא איכותני ולא כמותני, ולכן לא נדע כמה אחוזים מהנחקרים מדברים בצורה כזו או אחרת, ואפילו לא אם זה רוב או מיעוט או אם זה דפוס מאפיין באופן מוחלט. למה אימהות ובנות ולא אבות ובנים? למה אחיות ולא אחים? כי נשים נוטות יותר להשתמש בשיחה בתור כלי לבנייה ולתחזוק של מערכות יחסים, ולכן יש יותר שיחות שאפשר ללמוד מהן, ויש דברים לומר על הדרך שבה השיחה מתנהלת. אבל יש דברים שאפשר ללמוד על יחסי אחים באופן כללי, גם כשחלק מהם הם גברים.

כמו בספר הקודם על אימהות ובנות, גם כאן יש התייחסות למסר (גלוי) ולמסר סמוי של דברים שנאמרים. מדובר על הדואליות של התחושה - חיבור ארוך שנים שהוא שיחה מתמשכת, כזו שיכולה להיות מאוד מהנה ומייצרת קשר כמו גם מציקה ונוגעת בכל הנקודות הכואבות. היכרות ארוכת שנים יוצרת הדהוד של שיחות לאורך הזמן כך שלא צריך לומר בפירוש ביקורת, ואפילו לא להתכוון לבקר, כדי שביקורת תישמע. מצויינים הקשיים של האחות הצעירה ביותר, שנחשבת "תינוקת" לאורך זמן, גם כשהיא כבר בוגרת, וכן הקשיים של האחות הבכורה שמקבלת תפקיד הורי ואחראי במשפחה, כמו גם הזדמנויות שבהן יש חילופי תפקידים באופן זמני או קבוע. כל התיאור הוא דוגמאות מתוך המחקר, מגוון נשים ממגוון גילים, וחלק מההסברים מלווה בדוגמאות אישיות של המחברת עם אחיותיה הבוגרות ממנה מימי ונעמי.

עם זאת, להבדיל מהספר על אימהות ובנות לא הצלחתי לקבל כאן מידע מעשי, מה כדאי לעשות, מה כדאי לא לעשות, על מנת לשמר קשרים טובים בין אחיות. כל המידע נשאר ברמה אנקדוטלית, עם הרכה התסייגויות ויוצאי דופן כך שלא נשאר הרבה מה ללמוד בסופו של יום. לקח לי הרבה מאוד זמן לקרוא את הספר, עמוד או שניים בכל פעם, וחוץ מכמה סיפורים נחמדים לא נשאר כלום.”