“#
פְרָאו קאטי היא גברת בשנות השבעים. היא יפה ובעלת נוכחות של דיוָה, והיא המלכה המוכתרת והנערצת של קהילה לא גדולה של גולים-ללא-אפשרות-לחזור, דרום-אפריקאים בלונדון של שנות השמונים במאה הקודמת. פְרָאו קאטי – בעצמה פליטה שנאסר עליה לשוב למולדתה בזמן מלחמת העולם השניה – כמהה כל ימיה אל ברלין, מכורתה, המקום בו גודלה כנסיכה במשפחה לותרנית, לחיים טובים ומורמים מעם. בגלל תקלה שלא באשמתה – התברר שהמשפחה הלותרנית היא משפחה של יהודים שהתבוללו, ובעלה, הקצין הנאצי המבטיח, נאלץ להתגרש ממנה – היא נמלטה על נפשה וחיה מאז בלונדון הסגרירית, בבית שקנתה, שקומת הקרקע שלו היא מועדון "החדר ההוטנטוטי" של אסופיה האפריקאים העלובים.

זה ספר נפלא המתאר בלא יותר מדי עמודים (211) את הרגשת הפליטוּת של אנשים שנמנע מהם לשוב למולדתם. לנצח יכמהו אל השמש האפריקאית המסנוורת והחול הלוהט, אך בשער לא יעברו. לולא הביקורת של סנטו (תודה רבה!) לא הייתי קוראת את הספר הזה ומפסידה בגדול.

פרָאו קאטי מדברת אנגלית במבטא גרמני כבד. בּיתה רוז, שנולדה באנגליה, היא בריטית עד שורשי שערותיה. רוז באה לעולם, כך נראה, לבקר, לנזוף ולחנך את אימה, על האחיזה שיש למולדתה עליה. על איסוף הכלומניקים האפריקאים המביכים והפיכתם לקהילה בחדר ההוטנטוטי. אין צורך לומר שרוז הבלונדינית היפהפייה חסרה לחלוטין הומור וחן, מהם יש לאמה שפע. הסיפור מתרחש בימים האחרונים לחייה של פרָאו קאטי, הגוססת מסרטן. הוא מסופר דרך עיניו של כָּלֵב לופר, עיתונאי (בערך), רב-זכויות בחדר ההוטנטוטי, ולא מה שהוא נראה.

הכתיבה של הופ אירונית, מתוחכמת ומפותלת. הוא משתמש בסאטירה כדי להדגיש את הנקודה, הופך כמה פעמים על פניה את העלילה שהופכת לא פעם גרוטסקית. הוא יליד דרום אפריקה שכתב טקסטים מסוגים שונים וזכה בפרסים. יש לספר הזה אפילוג שהוא מלאכת מחשבת של אירוניה וציניות.
כבורה בשלטון האכזרי שהתקיים בדרום אפריקה בעבר, שכלל הפרדה גזעית קפדנית ונשען על משטרה נחושה ושירות חשאי שלא בחל באמצעים לחסל את מתנגדיו, נראה לי שפיספסתי הרבה מהאיזכורים הביקורתיים על המשטר.

[ראוי לציין, עם זאת שהמשטר השתנה בדרום אפריקה והפך את היוצרות: עליונים למטה, תחתונים למעלה. דבר אחד נראה שלא השתנה בכלל – האמצעים של המשטר החדש דומים – ואולי אף עולים – לאלה של המשטר הישן. כמו שנאמר – סוס מנצח לא מחליפים...]”

“החדר ההוטנטוטי הינו פאב לונדוני שאורחיו הם אזרחים דרום-אפריקאים החיים בלונדון. את המועדון מנהלת פראו קייטי הססגונית, בעבר התגוררה בדרום אפריקה, אך חייה ובחרותה היו בברלין בתקופת עליית הנאצים. היא הייתה נשואה לקצין נאצי בכיר וכשיום אחד בעלה גילה שלאישתו דם יהודי הוא השאיר לה אקדח ואמר לה "את כבר יודעת מה לעשות". קייטי לקחה את האקדח וברחה עד שהגיעה ללונדון.
עיקרו של הסיפור מתרחש שקייטי עומדת למות וביתה היחידה רוז שנולדה בלונדון עומדת לרשת את החדר ההוטנטוטי. האורחים הקבועים במקום דרום אפריקאים כולם מודאגים שרוז תביא לשינוי המקום ותהפוך אותו לזמין יותר לשאר האוכלוסיה. פראו קייטי בחרה אישית את הלקוחות הקבועים של המועדון לפי קריטריונים מסויימים, היא בחרה בעיקר באלו שיש להם עבר של מהפכנים או מגורשים מדרום אפריקה למיניהם.
הסיפור מסופר מנקודת מבטו של לופר שהיה עיתונאי בדרום אפריקה עד שגורש משם. ללופר מערכת יחסים אישית עם פראו קייטי והוא מאורס לרוז ביתה. הוא גם לא בדיוק מה שהוא נראה, אבל על כך אשאיר לכם לקרוא בעצמכם. לופר גם מנהל רומן חשאי מהצד עם אורחת קבועה אחרת בחדר ההוטנטוטי.
אנחנו לומדים להכיר לעומק את כל האורחים הקבועים בחדר ההוטנטוטי ואת מרקם היחסים בין כל החברים.
פראו קייטי היא הדבק המקשר בין כולם, מה יקרה לאחר מותה? האם הפאב ימשיך לתפקד? מה מסתירים חלק מהחברים בחדר? האם הם מי שהם באמת טוענים שהם?
כריסטופר הופ כותב פרוזה מצויינת, מעניינת ובעלת חוש הומור. היו מספר קטעים שהמחבר התמקד בהם מעבר לרצוי והם היו מיותרים, אך הספר בהחלט מומלץ.”