מייקל מרשל כבר זכה אצלי למקום של כבוד כסופר מתח . אנשי הקש היה בעיני נפלא כל כך שרצתי מיד לקנות את המשך הטרילוגיה . האדם הזקוף נפלא גם הוא, אבל דם מלאכים דיבר אלי פחות . קצת הזוי לפעמים המייקל מרשל הזה. אין ספק שהוא יודע את מלאכת כתיבת ספרי המתח, אין ספק שהוא מבין את נפש האדם, אין ספק שיש בו אלמנטים פילוסופיים ואין ספק שהוא אדם טכנולוגי.
ועכשיו לספר הזה - אחרי שלושת העמודים הראשוני הייתי חייבת לבדוק שוב אם זה מייקל מרשל הסופר או שהתבלבלתי בספר .
הנחתי אותו בצד . לא לטעמי . חזרתי שוב לספר ( לא אוהבת לא לסיים ספרים .. ככה זה מילדות ), ואם מישהו ראה את הסדרה קאפריקה ( נחמדה ביותר ) , אז הספר הזה לוקח את הרעיונות שם לרמה חדשה הזויה פי כמה . הכל ממוחשב, כולנו חיים בעולם ווירטואלי כמו שאנו חיים בעולם האמיתי, החפצים מדברים, מתקשרים עם בני האדם ובינם לבין עצמם. וואו ! מייקל מרשל כילד בעל דימיון פרוע במיוחד . הכתיבה יותר בוסרית מאנשי הקש, לא בדקתי עדיין אבל אני די משוכנעת שהספר הזה נכתב לפני הטרילוגיה המפורסמת שלו .
מודה , פחות מתחברת . פחות נהנית . ספר לגמיעות קצרות, לא מהסוג שלוקחת ליד ושוכחת מהחיים האמיתיים ומחובותי בהם . כנראה שאעשה עוד אתנחתא לפני שאשוב לסיים אותו ..
אבל מי מכם שמתחבר לבני אדם כישויות פוליגוניות , שעונים שמדברים , חיישני קירות נגד עישון ( אלוהים שישמור :) ), וחיים ווירטואליים המאפשרים חיים גם אחרי המוות - ובכן, הספר הזה יקח אתכם בענק .. :)