“תל אביב. יום שישי סגרירי. אני בחנות ספרים יד שנייה נובר בין דפים מצהיבים. לפתע נגלה אלי עותק מרופט ומהוה של של המחזה הזה. המחיר 20 שקלים המוכר נותן לי אותו בעשרה. למדתי אותו לבגרות בספרות. אבל 18 שנים לך תזכור. עולה לאוטובוס חזרה הביתה. נסיעה של 40 דקות בערך. בדרך קורא את המחזה. אחרי 5 דקות כבר הגעתי לתחנה. כל כך מהר? אני מציץ בשעוני עברו 50 דקות. הזמן התכווץ. סיפור נפלא, על זהות, על הדחקה, על צל אפל שמלווה את כולנו. כנראה שלעולם לא נצליח להיפטר ממנו. הרי כולנו ניצולי שואה פחות או יותר...”