בליל סתיו, אל מול חופיו של האי המרוחק טרכיס שבנובה סקוטיה, קנדה, צונח מטוס לים למול עיניו של בעל פונדק הצופה בו מן החוף. במרחק רב משם, בעיר ניו יורק, הצפרית אנה גאתְרוֹ עובדת בחדר מואפל מלא גבתוניות, בוחנת את אינסטינקט הנדודים שלהן ומחכה לשווא לשיחת טלפון מבעלה. בעוד זמן קצר תצטרך אנה להגיע לאי טרכיס, יחד עם קרובי המשפחה של קורבנות האסון הנוספים, הנאספים במקום שבו התרחשה הטרגדיה.
בשעה שהחיפושים אחר ניצולים נמשכים, המשפחות האבלות נאספות בפונדק בציפייה לשמוע חדשות על יקיריהן. כאן, בין זרים, בידיהם האמונות של בעל הפונדק קווין גִירְנס ובן זוגו דאגלס, הם יוצרים קהילה לא שגרתית הנאבקת למצוא נחמה וקצת שלווה. בעל ואישה מטייוואן מגישים סלסילת פירות כמִנחה לרוחה של בתם; גבר בולגרי שתקן מנגן בפסנתר באפלה ושולח את המוזיקה לאשתו הצ'לנית שאבדה; נער ונערה הולנדים, אח ואחות, זועמים על מות הוריהם; וגולה איראני מתאבל על מות אחייניתו, נזכר בגורלה של משפחתו ומצטט אגדות פרסיות הנושאות את חוכמת הדורות.
הידע של קסלר בתחום הצפרות והצמחים, המוזיקה והמיתולוגיה מעשיר כל עמוד ועמוד ברומן הזה, המרהיב ביופיו והמרגש עד דמעות, והופך אותו ליצירה מעמיקה, מורכבת ומסתורית. זהו סיפור על בדידות ואהבה, על אובדן דרך ועל מציאת מקום המעניק נחמה ומשהו מתחושת הבית.
"אחת לזמן רב מופיע ספר כמו 'ציפורים באור אחרון': רומן חכם כל כך הכתוב יפה כל כך. הסיפור של קסלר, לכאורה על התרסקות מטוס, נהפך ליצירה מעמיקה הרבה יותר, עשירה הרבה יותר, באמצעות ההקבלות שהוא יוצר למיתולוגיה הקדומה. הספר המסתורי, הנבואי ועוצר הנשימה הזה מכיל אוצרות רבים."
- הסופרת אנני דילארד, כלת פרס פוליצר