“הפינה הזאת בקצה אולם ההמתנה להקרנות היתה שם מן הסתם עוד לפני שהגעתי אבל בכלל לא התקרבתי כדי לראות מה יש בה. מרחוק ראיתי שורה של מה שאני הייתי קוראת ספרי תנ"ך אבל זה בטח איזה סוג של ספרים אחרים מהז'אנר, והשאר היה סתם ערבוביה צבעונית שלא נראתה מעניינת. רק בביקור השמיני או התשיעי ניגשתי. זה היה אחרי שהתחוור לי שהספר שהבאתי איתי, "יהא שמי גנטנביין" של מקס פריש, ספר שמצאתי לא מזמן מונח על איזה פח בנוה ארזים בחולון (חתיכת דיסוננס בין השם לאיך שנראית השכונה), הוא לא ספר לתורים, ואחרי שנזכרתי בסיפור של אלון על הספר מהאונקולוגית (תודה). ומצאתי את הספר הזה. עוד היתה התלבטות בינו לבין ספר של אירווינג שהיה לידו, אבל אני קצת מתאהבת מחדש בהיינריך בל בזמן האחרון אז לקחתי אותו.

לא סתם אני מתאהבת בבל. הוא לא צורח אלא כמעט לוחש, כמו אחד שמאמין שדרך הדברים הקטנים והאנשים הקטנים אפשר להבין הכל ואפשר לבקר את הכל, את כל החברה, את כל האנשים ואת המלחמה. אולי אפילו את כל המלחמות. המלחמה אצלו היא לא משהו הירואי. לא גיבורים מסוקסים בשדה הקרב אלא סתם אנשים, כאלה שהיו קודם מורים או חנוונים או קצבים, והם מקבלים או נותנים פקודות שבחלק מהן יש איזשהו הגיון ובחלק אין בכלל, ואת פשעי המלחמה הם עושים בין סיגריה לסיגריה ואף פעם אף פעם הם לא שואלים שאלות, רק עושים מה שאומרים להם או שנדמה להם שהם צריכים לעשות. האכזריות והרוע הם לא איש אחד רע ואכזר אלא הרבה מאד אנשים שרובם אדישים ומעבירים יום אחרי יום במחשבות על שינה ומים ואוכל.

והיא גם אלה שמחכים להם בבית. גאים בחיילים שלהם, מודדים אותם על פי הסמלים שהם עונדים, מתביישים אם אין להם איזה חייל פרטי משלהם.

בל מספר פה סיפור של כמה חיילים בהונגריה ב-1944 ובגלל שזה סיפור כל כך קטן הוא מצליח להגיד בעזרתו הרבה דברים גדולים על המלחמה ההיא וגם על שאר המלחמות, והתשובה לשאלה הזאת, איפה היית? היא חלק מהטרגדיה של המאה ה-20 וכנראה גם של ה-21, כי כולנו נמצאים כאן ועכשיו ורואים את העוולות ומעבירים יום אחרי יום במחשבות על שינה ומים ואוכל.”

“הינריך בל הוא סופר גרמני שאני מאוד אוהב. וכך קרה שעותק של תרגום ישן של הספר הזה הגיע אליי.
אפילו אינני זוכר מהיכן, אולי קניתי אותו בחנות של ספרים מיד שנייה. "איפה היית אדם" מתרחש ברובו בהונגריה ובסלובקיה בשלב הכמעט סופי של מלחמת העולם השנייה כשהחזית הגרמנית מתמוטטת. מתוארות פה בעיקר דמויותיהם של חיילים גרמנים שרבים מהם כבר מבוגרים ובעלי מקצוע שונה לגמרי. ובולט ביותר הניגוד בין זוועות המלחמה ובין חייהם השגרתיים מלפני המלחמה. בל מיטיב לתאר את אווירת הסתמיות העליבות. החיילים מתים פה בצורה עלובה ומטופשת במלחמה אכזרית וחסרת טעם בקורבנותיה.
גיבורי הסיפור מתגלים לפעמים מאוד אנושיים בחולשותיהם ולפעמים אותן חולשות בדיוק הופכות אותם לבלתי אנושיים. למרות שקראתי כבר ספרים רבים של בל, זו פעם ראשונה שאני קורא באחד מספריו תיאור זוועתי ריאליסטי של רצח יהודים שמשתלב איכשהו בין אהבה בלתי אפשרית בין חייל גרמני לאישה יהודיה... התרגום (משנת 1977) אמנם נראה לי מיושן – מפתיע לראות כיצד השפה החיה משתנה כל הזמן... אבל גיבוריו של בל מקבלים פנים מוחשיות ומרתקות גם בכלי שכזה. ספר טוב ומעורר מחשבות...”