“ספר קשה. הוא מתחיל בסגנון "דור סופרי המדינה" הן בשפה והן בתוכנו. האחיזה בקרקע בכל מחיר, גם אם מדובר באדמה קשה ששום דבר לא יכול לגדול בה. אנשים מופלאים, מושלמים כמעט (יש קצת שריטות בצבע החיצוני), אנשי פלמ"ח מופלאים שליוו את השיירות לירושלים והם ממשיכים ללכת לפי צו התנועה. החומר שממנו נבנתה המדינה שלנו.
ואז מגיע החלק השני - החלק של ישראל המפוכחת, הצינית יותר, שבה גיבורים גדולים הפכו לפקידים קטנים, אנשים רגילים. לאנשים רגילים יש קשיים ומצוקות כמו לכל אדם. אבל לאנשים האלו נוסף עוד תסביך - "הירידה מהתל". העובדה שהם לא הצליחו לדבוק בקרקע, מה שעשו שכניהם ממושבי העולים. הדמויות מתנפצות. בעיקר בעיני עצמן. הגעגוע להיות "מה שהיינו" לא מצליח להחזיר אף אחד ל"תל".
אלמוג מתגלה כסופר מוכשר ומעניין. הוא מציג חלק גדול מהספר בטכניקת ה"רשומון" של קוראסוואה - אותם אירועים מזווית אחרת. והזוויות אכן שונות, שונות מאד.
ספר שמעניין לקרוא, על עצמנו, על החברה שלנו. הוא אכזרי בביקורת הישירה והצינית ולכן מעורר מדי פעם תחושה לא נוחה.
מצד שני הוא הופך את הציונות לדבר "שכל אחד יכול להיות שותף לו". השימוש בשמות אמתיים של מקומות ישוב (גזר, אשתאול) עוד מחריף את התמונה ומחדד אותה.
שווה לקרוא ולהתמודד.”