במסמך יוצא דופן זה מספרת מרגרט ליטל את סיפור האנליזה האישית שלה אצל ד.ו. ויניקוט. זהו סיפור של מסע ארוך, רב קושי ומכאוב, בחיפוש אחר העצמי האמיתי שלה. בתוך כך אנו למדים רבות גם על ויניקוט עצמו כמטפל ותיאורי\טיקן, כמו גם כאדם בעל אישיות מיוחדת במינה. רק אתו, לאחר שני טיפולים אנליטיים כושלים קודמים, יכלה ליטל להשלים את האודיסאה שלה; מסירותו הרבה וההשקעה האדירה שלו ב"החזקה" שלה, אפשרו לליטל את התסוגה הנחוצה לתלות. מרגרט ליטל זכתה להכרה גם כמטפלת ותיאורטיקנית בזכות עצמה. את הכשרתה כפסיכואנליטיקאית עברה במהלך העימות הוער בחברה הבריטית בין מחנה אנה פרויד לבין המחנה של מלאני קליין. בתווך עמד ויניקוט, מקימה של הקבוצה שכונתה לימים הקבוצה העצמאית. כמו ויניקוט, גם ליטל שמרה בהמשך דרכה המקצועית על עמדה עצמאית, ועמדה זו קיבלה ביטוי יצירתי בכתביה החשובים על נושא ההעברה הנגדית ועל הנושאים של נוירוזת העברה ופסיכוזת העברה.