“#
הפרק הראשון של הספר, המציג את הנפשות הפועלות ואת סביבת פעילותן, הזכיר לי את "מדורת ההבלים" המצויין של טום וולף. בשני המקרים, שניהם במנהטן של העשירון העליון, פעולה סתמית, טעות מקרית ולא חשובה, מתבררת כהרת-אסון. ב"מדורת ההבלים" זו טעות בפנייה בכביש, כאן הגיבור לא רחץ את ידיו אחרי שאכל. בשני המקרים נראים הגיבורים על פסגת העולם (או בדרך אליה). בשני המקרים ההרס שגרמה הטעות היה יסודי ולא השאיר בידי הגיבור אפשרויות להמשך חייו בדרך הסלולה.

הספר מסופר בגוף ראשון על ידי ביל ויית, עורך דין במשרד גדול, שבדרכו לעשות המון כסף ולחיות את חייו בהתאם, נעצר בחריקה ונאלץ לשנות את התנהגותו ובחירותיו. הקוראים יודעים רק מה שיודע ביל ויית, שזה כמעט כלום בהתחלה. לויית אין מושג מה קורה והוא נגרר בעל כורחו למצב שהוא יודע שיתקשה להתמודד איתו בכלים שברשותו. ויית הוא בחור חיובי, הזוכה לאהדת הקוראת בזכות חיוביותו כמו בזכות ביש המזל והתוצאות החמורות של טעותו. הוא בחור אינטליגנטי, שגם סיים ראשון – או בין הראשונים – במחזור לימודי המשפטים בייל. כלומר – גם אינטליגנטי וגם מוכן להשקיע וללמוד חומר, שחלקו הלא מבוטל משעמם ומתיש. תשאלו איך אדם עם הסגולות האלה נופל בפחים שעלוב נפש שלא סיים תיכון מצליח להימנע מהם? מסתבר שהרבה בחירות שעושים אנשים – כולל את כולנו – מבוססות על מה שחינכו אותנו להאמין שהוא הדבר הנכון. לפעמים זה אפילו רמז לבחירה והחלטות משמעותיות בחיים, ומקריות, מסתבר, יש לנהל כמו את שאר הסיכונים בהם אנו נתקלים.

רקע הסיפור הוא נדל"ן. נסיונות להרוויח המון כסף משטחים שהיו חקלאיים אבל הטופוגרפייה הייחודית שלהם יכולה לקרוץ לאנשים עשירים, שיש להם כבר יותר מדי מכל דבר, אבל תיאבונם גדול יותר מיכולתם לבלוע. הסיפור מרתק, הסופר, שכתב את "מבער אחורי" המצויין, כתב פה ספר שאינו נופל ממנו. הוא שייך למילייה של סופרים הכותבים את סיפורה של אמריקה העכשווית, שבה קבוצה לא גדולה של אנשים, רבים מהם גרים באיזור לא גדול בעיר החשובה בעולם (לא מדובר בתל-אביב...), הם הבעלים של חלק גדול בהרבה מחלקם באוכלוסייה מהמשאבים המרכזיים. מצב העניינים הזה אינו צודק, כמובן, אבל בזכותו אנחנו מקבלים סיפורים מרתקים.



0”