"ופתאום הייתי יפה. השמש האירה על השיער והעיניים שלי, והייתי קצת אחרת, הייתי ילדה עם צמה שצריכה להיות עצובה, כי טוב לה להיות עכשיו עצובה, כי מי שאמא שלו מתה צריך להיות עצוב, מאוד"
ימים קשים עוברים על אביגיל, והיא נשארת רחוק מהבית ומאביה אצל הדודים בעיר הרבה יותר משחשבה. אבל בעיר היא פוגשת את טליה ואת סבתא שלה, ובעזרתן היא לומדת שיש דברים שאפשר להתאמץ ולשנות, ויש דברים שצריך להשלים עימם.