“גדלתי על הספר הזה. קניתי אותו במהדרותו הראשונה (לא זו שתמונתה מובאת כאן) מכספי הבר מצווה שלי. קראתי בו הלוך ושוב לאורך ולרוחב, עד כדי כך שנבחנתי עליו פעם במבחן בקיות - וזכיתי בפרס. גם כנער ראיתי את ההשפעות של mad על מחבריו, ורק בהמשך יכולתי לראות את השפעות מונטי פייטון ( בעיקר באיורים), פאנצ' , סטידמן ואפילו ילקוט הכזבים. ברור שלא הכל עובר היום באותה הצורה. הטראגי בכתיבה סאטירית שהיא ממהרת להשחק עם שוניי הטעם וחלוף המאורעות. מעט שובר את מחסום הזמן ונשאר לדורות. עם זאת "אהוב נעורי" (שנכרך מחדש) עדיין מצוי על המדף שלי , ואני עדיין מוצא בו הרבה הומור ואמת. מרתק בעיני שדברים שנכתבו לפני כ-40 שנה לא רק עדיין נכונים, אלא אפילו כואבים יותר, כאילו לא נכתבו על ממשלה אחרת (גולדה) בתקופה אחרת לגמרי. הרבה דברים שנראו אז קיצוניים למדי (מצאתי במקום כלשהו שבספר יש "מין מעוות" רחמנא ליצלן- וכמובן מה שיש שם הוא תמימות בתולית במושגי היום) נראים כמעט פרווה, אך אחרים נושכים עדיין. החומר מבוסס על הכרה מעמיקה של הכותבים, שהקוראים היו צריכים להיות שותפים לה, של התרבות והפוליטיקה , ולא פחות מכך של היהדות וומסורת ישראל. זו רמה והעמקה ייחודים הראויים לחיקוי. בקיצור: מומלץ כדי לצחוק, לבכות, להנות ולהיזכר. בדוק ומנוסה.”