“סנקייבץ זכה בפרס נובל בעיקר בגין ספרו "קוו ואדיס" העוסק בנוצרים הראשונים ברומא הפגאנית ובראשם שמעון הדייג מהכנרת (פטרוס) ושאול התרסי (פאולוס). אבל לא פחות על הטרילוגיה שהיא אפוס לאומי העוסקת המלחמותיה של ממלכת פולין במאה ה-17. "באש ובחרב" על מרד הקוזקים בראשות חמלניצקי, "המבול" על הפלישה השוודית (כן כן), ו"פאן וולודיובסקי" על המלחמה כנגד התורכים בשערי וינה.
"המבול" כתוב בסגנון קצת מליצי, חלקו נובע מהתרגום המיושן וחלק כנראה נכתב כך במקור כיאה לעידן האבירים הפולנים שעליו מסופר. לוקח כמה עשרות עמודים עד שהעלילה מעמעמת את הארכאיות של התרגום וסוחפת את הקורא ממש כאילו מדובר בפרקים של משחקי הכס. היא מתרכזת בכמה דמויות של אצילים המתמודדים עם שאלות של נאמנות למולדת, תככים פוליטיים, קרבות כנגד אוייב עדיף, אהבות נכזבות, מעשי בגידה וגבורה אישית. הרבה קודים של כבוד כיאה למאה ה-17 ולפולנים בפרט. הנשים הן גיבורות פאסיביות בעלילה שסובבת ברובה סביב מעשיהם של גברים לוחמים. אבל באופן פרדוקסאלי הגיבורה הראשית היא הבתולה הקדושה מיאסנה גורה, תמונת איקונין מהמנזר שמהווה את הסמל של הקאתוליות הפולנית אליו עולים לרגל גם כיום. הקרב על המנזר כנגד השוודים וחלקו של הגיבור קמיציץ שעובר תהליך של התבגרות לאורך העלילה, הם נקודת הכובד של הסיפור. למי שיכול להתגבר על התרגום הארכאי, ספק מעניין שמחזיר אותנו להווייה של עידן אחר.”