“אני יודעת שכולכם קראתם את הסקירה שלי על הספר חברות בעלות חזון וכולכם יודעים שג'נרל אלקטריק, הקרויה בחיבת קיצור GE, נחשבת לאחת משמונה עשרה החברות בנות האלמוות שזכו לתהילת עולם נצחית. אמנם בספר שהפסיק להיות רלוונטי בערך עשור לאחר פרסומו, ועדיין. אז הספר הזה נמצא בספריית הרחוב ממש ליד הספר על החברות שנוסדו לנצח, והוא אוטוביוגרפיה או זברונות של ג'ק וווץ, שהיה מנכ"ל ג'נרל אלקטריק "התאגיד הגדול ביותר בעולם" בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת. הספר יצא לאור בראשית שנות האלפיים, לא הרבה אחרי הפרישה של וולץ' מתפקידו. הוא מוקדש "למאות אלפי העובדים של GE שרעיונותיהם ומאמציהם אפשרו ספר זה", ובשורה אפורה בדף הפותח מוזכר כי "רווחי המחבר מספר הזה יינתנו לצדקה". אם ככה נשאלת השאלה למה לאדם לכתוב ספר שהוא לא הולך להרוויח ממנו, אבל התשובה הולכת ונגלית מאליה במהלך הקריאה.

וולץ' לא כתב את הספר הזה בעצמו. זה לא דבר שמנכלים של תאגידי על עושים. הוא כמובן שקד עליו לא מעט, אבל את הכתיבה הוא עשה בסיוע כותבים, עורכים ובית הוצאה. אפשר ממש לדמיין את העצות שנתנו לו במהלך בניית השלד של הספר והכתיבה שלו. ובכן, נראה לי שהעצה הראשונה היתה לכתוב משהו מאפיין וחיובי על הילדות, וכך אכן הוא עושה - מתאר את ג'ק הקטן מבואס כהוגן לאחר הפסד במשחק ספורט תחרותי, ואת אימו האירית הנוזפת בו על הייאוש שהפגין ומדרבנת אותו לפעולה.

אחר כך הוא מתאר את שנותיו הראשונות בחברת הפלסטיקה שהיא חלק מהתאגיד הענק של ג'נרל אלקטריק. ג'ק וולץ', בעל תארים בכימיה, חוקר ומדען וסטראטאפיסט בנשמה, הגיע לעבוד בארגון ענק, ממודר, היררכי ומסועף, בעל הרבה מאוד בירוקרטיה. משום מה הוא נשאר לעבוד בארגון הזה, על אף העלאת השכר האחידה שכמעט גרמה לו להתפטר אחרי שנה אחת. לא רק שהוא נשאר בארגון, הוא גם הגיע ל"מגרש של הגדולים", הפך להיות מנכ"ל התאגיד בשנת 1981 וחולל בו לא מעט בלגנים ואפילו שערוריות, בניסיון הקבוע לפשט בירוקרטיה, להתקדם טכנולוגית ולהמשיך להישאר רווחי, תחרותי ורלוונטי. ההחלטות שלו גרמו בין השאר לפיטורים של המוני עובדים שזה מטבע הדברים לא דבר מאוד פופולרי ולא מקבל סיקור תקשורתי חיובי. ניכר שאחת המטרות הבולטות של הספר הוא הצגת התפיסה האסטרטגית של וולץ' שהוא קרא לה
תקן, מכור או סגור" - כלומר להכריע במהירות את גורלם של עסים בתאגיד שהוא הגדיר מחוץ לליבה של העסק.

לפי התיאורים של וולץ' את עצמו, היו אוהבים אותו כאן בארץ. הוא מתאר ניהול "דוגרי", שאומר דברים בפנים בלי מעטפות הנימוס האמריקאי שבו מרוב "לא נעים" עובד מקבל הרבה מכתבי הערכה משבחים ושקריים ואז מרגיש נבגד ופגוע כשמפטרים אותו. הוא מתאר איך התנגש חזיתית במבנה הארגוני של ג'נרל אלקטריק ושיטח את הפירמידה הניהולית, ואיך התעקש על מעורביות של המנהל והכרה אישית של הנושאים בניהולו ושל העובדים שלו. הוא מתאר איך חזר שוב ושוב על כמה סלוגנים וסיסמאות קליטות כדי שאנשים יפנימו את התפיסה - למשל על הצורך של כל מנהל לדרג את העובדים שלו בדרכים מדידות, ואז להיפטר מהעשרה אחוזים הגרועים ביותר. וולץ' מתאר את כינויי הגנאי שקיבל בתקשורת האמריקאית, כנראה לבקשת העורכים שהיו מעוניינים לנטרל מראש חומרים נפיצים בביוגרפיה, וטוען שזה לא כמו שהאשימו אותו בפעולה מהירה מדי - אלא להיפך, לטענתו הוא היה צריך לעשות חלק מהדברים הרבה הרבה יותר מהר ולפעול בצורה יותר נחושה.

בנוגע לאיזון בית-עבודה, אין מה לחפש נפלאות בספר הזה. ברור שהאדם שבילה את ירח הדבש שלו בנסיעה עם אשתו הטרייה מעיר לעיר על מנת להתראיין ולמצוא עבודה, לא יהיה אב נוכח. אחרי עשרים ושמונה שנות נישואים וגידול ארבעה ילדים, אשתו הראשונה החליטה לקחת את גורלה בידיה ולהיפרד, והתחילה קריירה בד בבד עם זוגיות שניה. על ילדיו לא קוראים בספר כלום, וכנראה לא היה אב נוכח, אם כי יכול להיות שהוא מגלם תפקיד טוב יותר בתור סבא. לאחר גירושיו הוא פגש אישה צעירה ממנו ב-17 שנים (!), שכנע אותה לנטוש את הקריירה שלה כעורכת דין ולהתמסר למסעות העסקים שלו. אם כי הוא הסכים לבקשתה להיות בן תרבות ולהתעניין יותר באופרות, היא הטמיעה טוב יותר את התחביבים שלו והפכה להיות שחקנית גולף מוצלחת ביותר. בהינתן אופי של בוס וסגנון חייבם עמוס עבודה וסטרס אני חושבת שאף אחד לא יופתע לשמוע שג'ק וולץ' עבר שלושה התקפי לב ולבסוף ניתוח לב פתוח ליצירת מעקפים, וגם על זה הוא מספר בספר בפתיחות יחסית.

רוב הספר מעניין ופותח פתח לדרכי חשיבה של מנהל בעל חזון ואסטרטגיה. הוא מונה גם טעויות שלו, אבל לא יותר מדי. נראה לי שהיה ויכוח בין עורכי הספר על מידת הגלישה לפרטים קטנים של עיסקאות גדולות, ובהיותו אדם חזק ודומיננטי הוא ניצח בחלק מהזמן, ואלה הפרקים היותר משעממים בספר. עם זאת לפעמים יד ההיגיון ניצחה, ואז אפשר לראשות גם תובנות שיכולות לסייע גם למנהל בסדר גודל קטן או בינוני ולא רק למנהלי תאגיד בינלאומי שהעסיק בתקופות מסוימות ארבע מאות אלף עובדים.”

“תובנות של מנכ"ל התאגיד הגדול בעולם אינם דבר שכדאי לוותר עליהם, ולכן כדאי לקרוא את הספר. במיוחד מי שרוצה לפצוח בקריירת ניהול, אבל לא רק. אבל המגרעת העיקרית של הספר, בעיני, הוא שיש בו יותר מדי פרטים טכניים ונתונים מספריים, ולכן הוא עלול לשעמם מעט את הקוראים הפחות אדוקים.”