“כמה פעמים יצא לכם לְטַיֵּל בחיק הטבע, עם המשפחה וחברים ונתקלתם בצמח בעל פרחים, שהיה במסלול הליכתכם, וכשרציתם להראות לסובבים אתכם את בקיאותכם הבסיסית בנושא... פתאום - Blackout (הַאֲפָלָה), ואתם מוצאים את עצמכם שקטים וממשיכים ללכת תוך הסתכלות מרוחקת על הפרחים שלא נקלטו בזיכרונכם "מהפעם הקודמת" - כאשר הבטחתם לעצמכם ש"בפעם הבאה אני משוכנע שאזכור את הפרח הזה"... נו, קורה.
ובכן, כדי להנעים את הטיול ולרענן את זיכרוננו - שלא תמיד יודע להבחין בין אירוס הארגמן לאירוס הגלבוע (מלבד מיקומו של השני לפי שמו), הוציאו ארבעה בוטניקאים בכירים את הספר, שהוא בעצם מעין אנציקלופדיה, שפותר(ת) לנו את כל בעיות הזיהוי וההתלבטות בנושא.
הספר מסודר כך שבכל עמוד שמאלי מופיעות תמונות צבעוניות, ברורות וחדות של הצמחים, הפרחים והעצים, ובעמוד ממול, מימין - הגדרת הצמח, הסברים על המיקום בחבל הארץ, חודשי פריחה, מהיכן לקוח שמו ועוד.
כאן נמצא בקלות את ההבדל בין סירה קוצנית לקידה שעירה, ותמונות צבעוניות ברורות יבהירו את ההבדל בין כלנית, נורית או אולי פָּרָג (בשני קמצים). הכלנית פורחת בתחילת החורף, הנורית בתחילת האביב והפרג פורח בשלהי האביב ובתחילת הקיץ. נזכור זאת בעזרת ראשי התיבות כנ"ף...
וההבחנה בין אלון מצוי, אלון התולע ואלון התבור יהיו נהירים, באופן מוחלט.
גם לא נתלבט ונגרד בראש כשישאלו אותנו, בשדה פורח: "אבא, (או אימא) זה קַחֲוָן או סביון?"
כן, אתם מוזמנים לצחוק כשאתם יושבים בבית, מול המסך וקוראים את הכתוב (מה, זה ברור? קטן עלינו: הסביון צהוב והקַחֲוָן - לבן, זה שטויות...). אולם לא כולם נולדו "זכרנים" גדולים לפרחים, ואם לא תעשו לעצמכם מנמוטכניקה בצליל, כמו למשל: קח-ון= ל-בן, סב-יון= צ-הוב, לא בטוח שעד הטיול הבא תזכרו...
ואם תרצו להסביר לזאטוט מה עשו עם עלי הדפנה ביוון הקדומה, ההסבר יכול להיות כזה; שמה של הדפנה הוא 'ער אציל'. ראשי התיבות של 'ער' הן 'עטרת ראש'...
או, אם יבוא לכם "לשתות מעט"- קחו את הגדילן המצוי, ולא את הברקן הסורי!!! ואחרי שתיפטרו מעליו הקוצניים- חתכו את הגבעול, קרוב לשורש, הכניסו לפה ותיהנו מירק עסיסי שמזכיר מעט סלרי (לטעמי) או אולי חסה (לטעמם של אחרים), עם יתרונות בריאותיים כמו העלאת הכולסטרול הטוב, הורדת רמות השומן בדם, וטיפול בבעיות כבד, וכאן ארחיב מעט.
הצמח הקוצני הזה גדל פרא אך לא רבים יודעים שהוא משמש כתרופה יעילה נגד בעיות כבד, עוד מימי יוון העתיקה. מחקרים מודרנים מצאו כי תמצית הצמח מחליטת העלים יכולה לסייע רבות במחלות כבד, בשל רכיב הנקרא פלאבונול.

ומה עם הצמח המטפס הרגיש למגע, "אל תיגע בי" או בשמו המדעי: "מימוזה ביישנית"(Mimosa), הסוגר את עלעליו האחד אחרי השני ברגע שנוגעים באחד מהם...

וכאן, הייתי רוצה לשתף אתכם במקרה שהיה לנו, לפני שנים רבות (בשנת 84'), כאשר הייתי עם משפחתי בטיול בשמורת פולג בנתניה, באזור המערבי, מקום שהייתה בו חוות סוסים.
במהלך הטיול, ליד החווה, נתקלנו בצמח שלא הכרנו. בני בן העשר - בעל הזיכרון החזותי המעולה, הסתכל על הפרחים וקבע נחרצות: "ברוניקה סורית". אשתי ואני הסתכלנו ב"תכשיט" שמנצל את אי הכרותינו עם הצמח בעל השם הממש לא מתאים לאזור, ו"עושה עלינו קופה", כמו שאומרים.
"מאיפה המצאת את זה?" שאלנו. כנראה, כאחד.
"זה בטוח!" עמד באבחנתו, מבלי למצמץ.
מאחר שהספר היה בבית*, החלטנו ללכת עם הידען הקטן "עד הסוף", להעמידו במקום, וללמדו לקח. קטפנו שניים שלושה פרחים מייצגים (ששש!, אל תלשינו), ובהגיענו הביתה פתחנו בעליזות את הספר, תוך פזילה אליו לראות מתי "יישבר" ויודה שהמציא את השם (שעד אז, כאמור, לא שמענו על קיומו...).
נו, מבט באינדקס הוליך אותנו לדף המתאים וההפתעה הייתה מושלמת - ה"פספוס" צדק! אכן זה היה שמו של הפרח/צמח.
לאחר ה"מט" שקיבלנו, בא שלב ההסברים: הסוסים שהובאו מרמת הגולן אכלו באחו הצפוני מכל הבא לפה, ובבואם לאזור פולג, דישנו ברוב אדיבותם את הקרקע- דבר שהפריח את הברוניקה הסורית במקום המאד מוגדר הזה - חוות הסוסים. יש גם הסבר אחר, פחות סקסי, והוא שהברוניקה הובאה בפרסותיהם..
קטע קליל שהבאתי רק לשם המחשה כיצד טיול "תמים" בטבע, ליד הבית, יכול לקבל "פלפל" משעשע בסיומו, מעין משחק "טריוויה", ומי מאיתנו אינו אוהב להישאל שאלות שהתשובה עליהן היא: "קלי קלות"?

* משקל הספר (כ- 1.5 ק"ג) וגודלו (כ- 27/20/3 ס"מ) לא מקלים על ההליכה אתו בטיול, אולם תקבלו פיצוי מלא בדמות כל אותם הדברים שמניתי לעיל, ואף יותר...
אולם, במידה והחלטתם לקחתו- שימרו עליו מפני השמש היוקדת, שלא תיפגע בדפי הכרומו הצבעוניים, כי זו פשוט יצירת אמנות בזעיר אנפין!”