הודו אחרת, עכשווית מאוד וכמעט לא מוכרת לקורא הישראלי או לתייר. בלי אלים ואנשים קדושים, בלי איכרים קשיי יום ויפי נפש, בלי ה"רוחניות" המרוככת והמתורבתת של רבינדראנאת טאגור, בלי היופי השירי של סרטי סאטיאג`יט ריי, בלי האידיליות מחיי העיירה הדרומית של נראיאן, בעיקר בלי נוסטלגיה, בלי אפולוגטיקה וכמעט בלי טרוניה.
מ12- הסיפורים באנתולוגיה, כולם מהשנים האחרונות, כולם נכתבו במקורם באנגלית, עולה הודו עירונית, הודו של אנשי עסקים, אנשי מחשבים, פרסומאים, פקידים; אנשים שפניהם למערב, שמנסים לקיים אידיאה של חיים נורמליים בתוך עולם המאיים להתפורר.
אלה הם סיפורים אישיים, שונים מאוד בדרך כתיבתם, וכמעט כולם אופטימיים בדרכם הצנועה.
הם מתחברים רק בעקיפין לסיפור גדול של מערכת חברתית קורסת (בגלל מתחים פנימיים של דת, מעמד וכסף, ואולי בגלל גודלה), ובוודאי לא מנסים לכתוב אותו מחדש.
אבל מהזהירות שבה הם מסרבים ליפול למלכודת של צבעוניות ולקלישאות של הודו נצחית נגד עולם חומרני, נוצרת תמונה חדשה, מפתיעה ומרתקת.