“הספר הקליל והחביב הזה, של עפרה דשא-דלמן, אינו בא ללמדנו בצורה אקדמית: 'המיתולוגיה היוונית, מהי'.
הסיפורים הקצרים המובאים בו אינם מתיימרים להיכנס במלוא כובדם ל"נישת" הסיפורים שעליהם גדלנו, אלא חוזרים עליהם בבהירות יתרה, כעין ציפוי קליל של לכה לרהיט ישן, כך שגם "מיתולוג מתחיל" ימצא בהם עניין, בעיקר מעצם פשטותם.
כאן תמצאו את מרבית הסיפורים המוכרים, כשאופן הגשתם - בצורה קלילה ובפרקים ברורים - הופך אותם לקריאים, גם לילדים בצעדיהם הראשונים בביה"ס.
לדוגמה, אפילו לידת אפרודיטה (ונוס) מתוארת ע"י המחברת כ'נתח בשר' שנפל מאורנוס לים. תיאור "חלבי" שעושה את המעדן הזה לקל להסבר לילד הרך, ללא התפתלויות של ההורים...
ובהקשר לזה, נזכרתי בבדיחה חמודה:

"אבא," שואלת שיר הקטנה, "מה זה מין?"
האבא הצעיר מופתע. שיר רק בכיתה א' וזה נראה לו קצת מוקדם להתחיל בחינוך מיני, אבל הוא לא מתחמק ומספר לה על הדבורים והפרחים ואח"כ על הזרע והביצית.
ואז הוא חושב לעצמו: למה אני הולך סחור סחור? אם היא רוצה לדעת על מין, עדיף שאסביר לה בדיוק, אחרי הכל היא ילדה אינטליגנטית, והמסתורין רק יגבירו את הסקרנות.
ואז הוא מתחיל להסביר לה על איברי המין, על אוננות, מין אוראלי, מין אנאלי, מין קבוצתי, סרטי מין, זנות ועל ויברטורים.
פתאום הוא תופס שאולי הוא מגזים קצת, ושואל את שיר: "רגע, למה בעצם את שואלת על מין?"
"כי המורה אמרה לנו שמחר נלמד על 'ארבעת המינים'," משיבה הקטנה...

...צפירת הרגעה: בהסבר על לידת אפרודיטה לא תעמדו במצבו של האב הצעיר, מול שיר החמודה...

דבר שהפריע לי מעט הוא השימוש בתמונות רבות מדי של 'כל המי ומי' שמופיעים בספר, תמונות שחוזרות על עצמן, וברצון הייתי מסתפק בפחות ציורים ובדפים מתומצתים יותר.
ולפני סיום, זהו אינו מילון. ואם חשקה נפשכם במילון למושגים ושמות שמקורם במיתולוגיה (היוונית והרומית), והמשמשים אותנו בשפת היום-יום, קחו את ספרו של דר' אפי זיו: "מיתולוגיה עכשיו" ואתם מסודרים - ללא מאמץ להיכנס לנבכי הסיפורים, המיתוסים והאגדות, הגורמים לנו - לעתים בגלל הגודש – להתרחק מהם.
ולסיום,
ספר קצרצר, שאם לא לוקחים אותו ברצינות יתירה, ובהתעלמות מגודלו הלא-סטנדרטי (גדול מפורמט A5 המקובל), יכול להעביר שעת קריאה די מהנה, ברכבת.”