כמעט בִּין־לילה,לא,כי בינת הרבה שנים הפכה הפרופסורית רירי סילביה מנור, הנחשבת למומחית ידועה בתחום רפואת העיניים, לאחת המשוררות שאינן מבטיחות עוד–פשוט, כי קיימו את הבטחתן.
מנור היא אחת המשוררות המושלמות הכותבות כיום שירה עברית.
ואולי מוטב לומר, שירת אישה שלא מעט מהניסיון האנושי והנשי מאחוריה והיא מסכמת אותו – כמו שרק הגדולות במשוררות, ולא רק בעברית, ביקשו לסכם.
ספר חיים נוגע ללב, שאינו מאכזב אף לרגע.
תודה. נתן זך
הַגִּיל המדומה
זוֹ שֶׁאֲנִי – מַמְשִׁיכָה לְהִוָּלֵד,
זוֹ שֶׁהָיִיתִי – עוֹד לֹא תָּם.
מְנִידָה לְלֹא הֶרֶף אֶת הַחֹמֶר הֶאָפֹר
מֵהַהֶמִיסְפֶרָה הַשְּׂמָאלִית
לַיְמָנִית.
לְגוּפִי יוֹתֵר מִידֵי עֵינַיִם
וּמְעַט מִדַּי זְרוֹעוֹת
אֲנִי-אֲנִי,
חַסְרַת בּוּשָׁה, כְּמוֹ בְּמִטָּה
מְזִינָה בִּזְרָדִים אֶת מְדוּרוּת הָרְכִילוּת
זוֹ שֶׁאֲנִי – מַמְשִׁיכָה לְהִוָּלֵד