מתוך `הבוקוליקה`, מתוך שיר הרועים הראשון: טיטירוס (וירגיליוס), כאן בצל עץ התאשור רב העפאים שוכב הנך ברוב מנוחה, משמיע לאזני עצי היער את שירך `אמריליס יפהפיתי``, בעוד אני לנטוש נאלץ את ביקתתי, אדמתי וכל אשר ירשתי... מתוך ה`גאורגיקה`, 3.285: הנה חולף הזמן, זמן שהוא בלתי חוזר, ואנו רתוקים כה אל (נושא) האהבה, (אף) נכסים לתוך פרטי פרטים (שלו)... בספר זה מובאות, זה לראשונה בעברית, שתיים מתוך שלוש יצירותיו החשובות של וירגיליוס: ה`בוקוליקה` (הכוללת עשר אידיליות) וה`גאורגיקה` (ארבעה מזמורים על נושאים בחקלאות). הבוקוליקות הללו שמשל וירגיליוס הן משירי הרועים הבולטים שבשירה הלאטינית; מוטיבים מעוניינים מהמיתולוגיה היוונית משוזרים בהן בצד התייחסויות לעניינים שבאקטואליה דאז. ה`גאורגיקה`, שהיא המושלמת ביצירותיו של וירגיליוס, הנה שירה דידקטית; מזמוריה נועדו להדרכת המוני העם לעסוק שוב, בתום המלחמות, בעבודת האדמה, בגידול מטעים, בגידול בהמות ובגידול דבורים. המתרגם הוסיף דברי מבוא, הסברים, מפתחות, איורים ותחריטים עתיקים ומאירי עיניים. בין המאיירים מצויים לאונרדו דה וינצ`י, וינסטון גוך, הנרי מור, אריסטיד מאיול ותאודור ג`ריקו. ב`הארץ` מיום 18.10.92 בסוף מאמרו על `חור בהשכלה` כותב אריאל הירשפלד: אוסיף רק משאלה אישית אחת, אודות תרגום אחד, שהייתי מאושר אם היה: תרגום ה`גאורגיקה`, של וירגיילוס. מתוך היכרות דרך תרגומים עם ה``שיר`` הזה... נדמה לי כי זה, אולי, הטקסט היפה ביותר בעולם.