הצילומים המקובצים בספר זה צולמו זמן קצר לאחר הרצח הנורא של ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, בכיכר שנקראה מאוחר יותר על שמו.
לא צילם אותם צלם מקצועי אלא אדם שהכאב הביאו לכיכר.
בספר מובאות תמונות שקלטה המצלמה של חנוך סער, לצד דברים שהעביר לפנקסו מהמדרכות, מהקירות ומהשלטים שבכיכר.
אותה כיכר ששינתה פניה דקות ספורות לאחר רצח ראש הממשלה.
אנשים המומים ומוכי צער התקבצו אליה באופן ספונטני, ומספרם גדל והלך. את האווירה הכתיבו בעיקר צעירים, שמצאו דרכים לפרוק את המתח ולבטא את הזעזוע שהטיל הרצח על הציבור כולו.
הם נקבצו להם מעגלים מעגלים, הדליקו נרות נשמה ושרו שירים שבמשך אותם ימים קיבלו שייכות לאירוע ומשמעות חדשה.
מרצפות הכיכר והקירות נגדשו במלות שירה, ציורי קיר, סיסמאות שלום, תפילה ואהבה לאיש שאיננו כבר. הכיכר התמלאה בקבוצות שהתאספו סביב שלטים שהוכו בחופזה ונרות נשמה. העצב וההלם איחדו את כולם, בלי קשר לזיקה הפוליטית, מזכירים לנו עד כמה חיי אדם נעלים מכול.