“הספר "צה"ל בחילו - אנציקלופדיה לצבא ולבטחון כרך 14: סיירות ומיעוטים", הינו חלק מן האנציקלופדיה "צה"ל בחילו" שיצאה בראשית שנות השמונים. הספר בנוי מארבעה פרקים. את הפרק על סיירת שקד כתב רן אדליסט ואילו יעקב ארז כתב את הפרקים אודות סיירות חרוב ואגוז. את הפרק על יחידת המיעוטים (סיירת 300 ולימים גדוד חרב) כתב צבי לביא. את הספר "סיפחתי" בעת הייתי תלמיד תיכון מן הספרייה. בשעתו קראתי אותו בהנאה רבה, והרבה רעל של טרם הגיוס. יתרונו של ספר זה הוא בהיותו מחקר שנסמך על חומר רשמי של צה"ל וראיונות עם מפקדיו ולוחמיו. נוסף לכך הוא היות רא"ל במיל' מרדכי "מוטה" גור ז"ל (צנחן ותיק בעצמו) יועץ ראשי לעורכי האנציקלופדיה. הספר מציע שלל מבצעים ומתאר באופן בהיר וברור את קורות הסיירות הפיקודיות (ואל יתבלבל הקורא בין טיבן לזה של הסיירות החטיבתיות או סיירת מטכ"ל) למן היווסדן ועד פירוקן בתהליך שהחל עם תום מלחמת יום הכיפורים והסתיים לאחר מלחמת של"ג.

בפרק אודות סיירת שקד, הסיירת הפיקודית של פיקוד הדרום עניינה אותי במיוחד תקופת הפיקוד של דני רהב וולף ז"ל: אשר: "התגייס ב-1955 לצנחנים. דני רהב השתתף במרבית פעולות הגמול. הוא נמנה עם גדוד הצנחנים שצנח במיתלה במיבצע "קדש"." (עמוד 32) בתקופתו הפכה היחידה, מיחידת סיור ומארבים ליחידה המבצעת פשיטות ומבצעים מיוחדים באופן שאינו נופל מן הצנחנים והיחידות המיוחדות. הבולטת שבפשיטות שביצעה שקד בתקופתו היתה "מבצע ויקטוריה", ב- 11 ביוני 1970, במהלכה צלחו לוחמי היחידה את התעלה בחסות הפגזה אווירית וארטילרית ופעלו כנגד כוחות קומנדו מצריים שתפשו את עמדות הקו הקדמית בגדה המערבית (המצרית) בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. כך תיאר רהב וולף את הפשיטה: "לבסוף עברו הכוחות את התעלה, ואת תעלת המים המתוקים, והחלו מטהרים את הבונקרים ואת מפקדות הצבא המצריות. הקרב היה קשה בגלל תנאי מזג השטח ובגלל התנגדות החיילים המצריים, שהופתעו אומנם, אך הגיבו פה ושם במכות אש, בהשלכות רימונים, ובירי בזוקות. הכוחות התקדמו תוך הפעלת אש והשלכת רימוני זרחן לתוך הבונקרים. קבוצות של חיילים מצריים נעו בשטח כעדר ללא רועה והם נורו על- ידי הכוחות הפורצים. עשרים ושניים הרוגים נספרו על- ידי הפורצים, וחיילים מצריים נוספים נהרגו במארבי החסימה. לקראת בוקר היו הכל מרוכזים בבלוזה לתחקיר ראשוני, תוך תחושה, שבמלחמת ההתשה יש לצה"ל תשובה משלו להרעשה המצרית הקבועה." (עמוד 33)

לעומת סיירת שקד שבוגריה הקימו עמותה למורשת הקרב שלה ודאגו להוצאת ספרים רבים אודותיה, עבור שתי הסיירות הפיקודיות האחיות, חרוב בפיקוד המרכז ואגוז בפיקוד הצפון, ספר זה הוא כמעט בבחינת מקור יחיד למידע אודות מורשת הקרב שלהן. עדויות לוחמיה ומפקדיה וסיפור המרדפים, הפשיטות והסיורים כמו גם סיפור לחימתן במלחמות ההתשה (מלחמה שנשכחה) ויום הכיפורים מאלף. כך, למשל, בעדותו של מי שהיה, אולי, המפקד הבולט ביותר סיירת אגוז: "אורי שמחוני, יליד קיבוץ גינוסר 1936, התגייס לצה"ל ב-1954 והתנדב לצנחנים. אורי שמחוני נטל חלק ברוב פעולות הגמול שקדמו למיבצע "קדש". במיבצע "קדש" נמנה עם גדוד הצנחנים שצנח במיתלה בפיקודו של רפאל איתן." (עמוד 64) שמחוני מתאר את הפשיטה של סיירת אגוז, עליה פיקד, בדצמבר 1970 כנגד מפקדת מחבלים בכפר עינתא שבלבנון בלילה גשום ורטוב במיוחד:

"דווקא שמחתי שהיה לילה כזה, כי היינו צריכים ממש להיכנס לתוך הכפר, וכמה בתים מסביב היו תפוסים על- ידי מחבלים. הבעיה היתה להגיע ולמצוא את היעד. טווח הראות היה מוגבל לחמישה מטרים. ההליכה היתה קשה, הרגליים טבעו עמוק בבוץ, היה איחור בלוח הזמנים, אף כי אנחנו לא ביזבזנו אף דקה. אגמון היה מפקד החוד. הוא דייק מאוד, לא הייתי צריך לתקן אותו אף פעם אחת. הבעיה היתה בהתחלקויות ובנפילות, שהאטו את הקצב. את הבית איתרנו כאשר הגענו לטווח של עשרה מטרים ממנו. לא יכלו להיעשות שום הכנות מוקדמות. פרצנו פנימה. הבית היה ריק. ואז, ברגע שהתחלנו בטיהור, נפתחה אש מכמה כיוונים בחוץ. הסתבר שהיו חוליות נוספות, והבית שהיה מזוהה כמפקדה, היה נטוש. שלושה בתים מסביב: אחד מימין, אחד משמאל, ואחד מלפנים, בטווחים של שלושים- ארבעים מטר, היו תפוסים. רצנו מן הבית החוצה ונשכבנו מבחוץ. לפני שאנחנו התחלנו לירות, הם התחילו להתקרב. כשהגיעו קרוב, פתחנו באש. הרגנו שם שניים או שלושה, והבערנו את שלושת הבתים. פוצצנו אחד מהבתים בנוסף ליעד עצמו, שהוכן לפיצוץ. היו ארבעה או חמישה הרוגים למחבלים, אנחנו לא נשרטנו. ביצענו את המשימה וחזרנו בשלום." (עמוד 65)

הקריאה בספר נעימה ומהנה. הספר. סיפור הפשיטות ונתיב הקרבות של הסיירות הפיקודיות, כמו גם כמו גם עדויות המפקדים והלוחמים וסיפור הקמת יחידת המיעוטים (סיפור מיוחד בפני עצמו) מדויקים וכתובים באופן מרתק. ראוי שיקראו בו קציני ומפקדי צה"ל, בוודאי ובוודאי בחילות השדה בכלל והרגלים בפרט, וכן חובבי מורשת הקרב וההיסטוריה הצבאית. מומלץ!!!”