"הם נותנים לי אותה בידיים.
הם אומרים לי, תראי איזה ילדה נהדרת יש לך! הכי יפה בכל המחלקה. אני אומרת להם שזאת טעות. כי נולד לי בן.
הם אומרים שתיכף יתנו לי כדור ומשהו לשתות.
הם שואלים אותי איך אני מרגישה.
אני אומרת להם שאני מרגישה מצוין.
הם מעירים אותי.
הם מחזיקים את התינוקת בידיים ואומרים לי, הנה הבובה שלך המקסימה. אני אומרת להם, יופי.
הם אומרים לי, קחי אותה בידיים, תרגישי אותה.
אני אומרת שאולי אחר כך, אין לי כוח".
נטישה והינטשות, געגועים ואלימות של רגש.
יחסי בת - אם כמפתח לכינון זהותה של אשה.
לשון בוטה וישירה, מאופקת ועניינית עד כאב.
רומן ראשון של סופרת ישראלית חדשה, תושבת תל-אביב.