הבית נמלא מרכבות של אש.
הגיעו סוסים חדשים של אש.
על השטיח מטיל ענק של אש.
ומעלינו הפיחו עננים לבנים,
רכים, צמריים, כרית קטנה, להבת אש.
רק אז התמרה מעלינו צמרת.
גל ענק, ענן לבן, נקי, צח כסדין, של אש.
אחר כך ישבנו, אשתי, לסעודה של אש.
על הצלחת, כמו האדם הראשון ואשתו,
הצתנו, ביחד, נרגשים מאד,
עמוד קטן, עדין, של אש.
אדמיאל קוסמן הוא משורר ישראלי יליד 1957