“מתחבר לספר הקודם על המילים ועם ישראל. עם ישראל הוא עם אורייני וחלק נכבד מהעשייה הדתית שלו עובר דרך קריאה ודרך טקסטים, ולכן כך גם ההתבטאויות האנטישמיות שיצאו בין השאר נגד כתבי הקודש. טקסטים קשורים גם בטכנולוגיות של ההעברה וההפצה שלהם, ובהתאמה גם הביטויים האנטישמיים משנים ומחליפים צורה.

בתחילה היו כתבי יד. ככה היו כותבים ספרי קודש, וגם ספרים אחרים כמובן, אבל אנחנו עוסקים כאן בספרי קודש, ובעיקר בתלמוד. העתקה אות אחרי אות, מילה אחרי מילה, משפט אחרי משפט היא טכניקה די מייגעת. בפרט אם מדובר ביצירה כמו התלמוד הבבלי שכיום משתרעת על פני עשרים כרכים וסך כולל של 2700 דפים מודפסים. אין פלא שעם המצאת הדפוס באמצע המאה החמש עשרה, מצאו הרבה יהודים את הדרך ואת המימון הנדרש להדפיס את הספרים שלהם. שנאת ישראל התבטאה בצורה מותאמת. במאה ה-12 שרפו את כתבי היד של התלמוד, והכריזו עליהם כספרים הנושאים טומאה וכישוף, הרי שבמאה ה-16 שריפה היא לא דרך אפקטיבית להשמדה, כי תמיד יהיו עוד עותקים, והדפסת עותקים נוספים תלויה בקיומה של גלופה ולא בקיומו של עותק מסוים.

כך נוסדה הצנזורה - זו שאחרי הדפוס, שעסקה ב"השחרות" של קטעים מסוימים שלא עברו את סף האמונה הקתולית השלטת. וגם זו שמטפלת בספרים בעודם בעריסת הדפוס ומורידה קטעים שלמים או משנה מילים בודדות. לדעת מחבר הספר המעבר הזה אינו מעבר טכנולוגי או טכני אלא חלק משינוי מדיניות. למעשה, הוא אומר, יש בעצם העמדת הצנזור משום מתן הסכמה והכרה בספרי הדת היהודית ולגיטימציה, גם אם חלקית, להשתמש בהם. ברבות הימים, השנים והדפוסים, נוצרה בעיה של בעלי תפקידים שמבצעים את הצנזורה הזאת, האם אלה הם נוצרים שלומדים עברית? האם זו צנזורה פנימית מרצון שהמוציאים לאור עושים בצורה וולונטרית? או שמא אלה יהודים שהמירו את דתם, ולכן הם אמנם מבינים את השפה ואת הניואנסים אבל נאמנים לקתוליות וממילא נמצאים במין תווך של בין לבין של שתי החברות?

כל השאלות האלה נידונות בטקסט, מתוך אותה נקודת מבט שאמרתי קודם - הצנזורה היא חלק מתהליך של בניה והכרה, גם אם בדיעבד, ולא של הרס וחורבן. לקחתי את הספר כדי למלא את הזמן עד שאוכל להשלים את הסקירות שנשארו במלאי בזמן שהאתר שבת. זהו ספר אקדמי, כבד, בונה על היכרות מוקדמת של הכותב ושל הקורא עם עם ההיסטוריה של עם ישראל באירופה בכלל ובאיטליה בפרט. את האנקדוטות והסיפורים הפיקנטיים הוא מוריד להערות השוליים ומשאיר טקסט שכנראה מעניין יותר את האנשים שזהו עיסוקם מאשר אותי.”