“להיות ספר טוב משמע שאתה צריך להיות כתוב היטב, מרתק, בעל נושא מעניין וגם שיהיה לך מזל. ממש כמו להיות בן אדם. כי ספר יכול להיות כתוב היטב, בעל עלילה מעניינת, תובנות מרתקות ושאפילו אחיו הבכור - הספר הקודם של אותו סופר - היה מועמד ל"בוקר". אם אין לך מזל אתה נידון להישכח ולא להיקרא, בדיוק מה שקרה, כך נראה, לספר הזה. קורא אחד אלמוני דירג אותו (בשלושה כוכבים). אף אחד לא טרח לכתוב עליו אפילו שורת ביקורת. סתם נשכח לו. מה שחבל מאד כי הוא ספר טוב וגם מעניין מאד.

פרנק קאסידי הוא כלומניק בן 35, החי בניו ג'רסי עם אשתו, גם היא קשת יום שאינה מאמינה שמגיע לה משהו טוב, ושני בניו. פרנק חוזר לעיירה הקרה בה גדל עד שהצליח בגיל 18 לעזוב, כשהוא שומע שהדוד שגידל אותו מת. נרצח, ליתר דיוק. הוא חוצה חצי יבשת עם משפחתו בדרכים לא כשרות במיוחד, כדי לנסות להבין איזה סוד מילדותו, משהו שלא התחוור לו בחייו עד כה שכללו עבודות מזדמנות ואף אשפוז בעקבות התמוטטות עצבים.

הסיפור עוסק למעשה בזיכרון. מה אפשר לזכור מגיל ילדות, עד כמה ילד קטן יכול להיות עד מהימן למעשה חריג, שאין לו אפשרות להבין אותו ולכן אינו יכול לתאר ולפרש אותו. הוא עוסק גם בניסיון של אדם פגוע טראומה להצליח לשנות את חייו ולהפוך אותם למספקים. ובמובן הזה זה סיפור של חמלה ותקווה.
בו בזמן קולינס עוסק בתאור אותנטי ואמין של החיים באמריקה שאיננו מכירים - אמריקה של תושבי העיירות הנידחות, אנשי הצווארון הכחול, חקלאים ועובדי כפיים, שבזמן שארצם הנחיתה אדם על הירח הם המשיכו בחיים המזכירים עולם שלישי: חיים של עבודה קשה, פרימיטיבית ולא מתגמלת, בה אפילו החלומות אינם מרחיקים מעבר לשתיית אלכוהול בסופו של יום, והקשרים בין האנשים רופפים עד לא קיימים.

מייקל קולינס, כך כתוב על הכריכה, הוא סופר ממוצא אירי החי בסיאטל. כנראה צריך עינים מבחוץ כדי לראות ולתאר את המציאות האמריקאית בצורה כה חדה. הספר כתוב היטב ומרתק מאד. ספרו הקודם "שומרי האמת" - אותו לא קראתי עדיין - היה מועמד ל"בוקר" ולא זכה עד כה אפילו לדרוג...
כמו שאמרתי - גם ספר זקוק למזל, לא מספיק שהוא טוב.”