לידיה ז

לידיה ז'ורז'

סופרת


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (53):
מתוכננים, מעונינת לרכוש ולקרוא, ספרים שאהבתי, ספרים שלא אהבתי, ספרים שצריך לקרוא, ספרות -תרגום, ספרות פורטוגזית, ארוטיקה (או סתם ספר שאפשר לאתר בו את המילה ציצים כמה פעמים), ספרד - פורטוגל - אמריקה הלטינית, להשיג, ספרות מתורגמת , ספרים שקוראים, רשימה ספרים שקראתי, ספרים מומלצים - פרוזה תרגום, ספרים שקראתי, ספרים שקראתי, רוצה לקרוא, יש לי ורוצה לקרוא, ספרים שרוצה לקרוא, עוד ...
1.
המקום הוא דרום פורטוגל, באזור וַאלמָרֶש. ביום שני אחד, בחום של אוגוסט, עומדת מילנה בת השלושים בשער בית-החרושת הישן לשימורי דגים שבבעלות משפחתה (שכבר אינו פעיל קרוב ל-10 שנים), ומקווה שמישהו יצא ויבהיר מה קרה לסבתא שלה בלילה שבין חמישי לשישי. הסבתא, שהוסעה הביתה מבית-חולים, נמלטה מן האמבולנס, הלכה ברגל מרחק לא-ייאמן של 2 ק"מ, וגופתה נמצאה אכולת נמלים. כל הדודים של מילנה – ראש-העיר, עורך-דין, בעל מחצבות; אנשים עתירי ממון, תככים ופוליטיקה – נמצאים בחופשה בחו"ל, ובהלוויה, אתמול, היתה מילנה לבדה, וחשה שסבתא לא היתה בתוך הדבר ההוא שהורד לקבר. מה רצתה הסבתא לומר במסעה האחרון? בבית-החרושת המתפורר מתגוררת משפחת מָאטָה, מהגרים אפריקנים מקָאבּוּ-וֶרדֶה. אחד מבניהם הוא זמר מצליח בליסבון, ובן אחר, אנטוֹנינוּ – צעיר ממילנה – הוא אלמן, אב לשלושה ילדים, פועל בניין שחדוותו הגדולה היא לשבת במרומים ולהפעיל את העגורן. האהבה יוצאת-הדופן, הפשוטה והנורמלית כל-כך, שתתרקם בינו לבין מילנה היא מרכז הרומאן. ההיתקלות בין שתי המשפחות, השחורה והלבנה, שהחיים מתחילים לשאת אותן בערבוביה, תוליך לסוד משפחתי אפל. מילנה, יתומה שגדלה אצל סבתהּ, היא לכאורה טעות של הטבע. ילדה בת 7 בגוף של אשה בת 30. שלמה עם עצמה היא חיה את חייה הפשוטים ומגשימה את חלומותיה בדרכה. בשונה מדמויות רבות כל-כך ברומאנים, היא איננה דמות מתלבטת, מהרהרת, או סובלת. אף-פעם אינה מדברת או חושבת על הכאב, כלומר על הרע; היא כלל אינה יודעת מהו הרע. לעומת זאת, היא יודעת מאין-כמוה להרגיש. בעולם שבו הטובים חלשים מאוד, והרעים חזקים מאוד, ורוב האנשים הם קצת מזה וקצת מזה, הטוב של מילנה מרגש במיוחד; הוא נראה מוחלט, משום שהיא אינה יודעת מהו כוח. על רקע עלילה שמן-הסתם הולמת טלנובלה מרתקת מתנשא כישרון הכתיבה של לידיה ז'ורז ומתגלים המעמקים האנושיים והרגשיים שהיא מסוגלת להם....

2.
'ניאבק בצללים' של לידיה ז'ורז' – הסופרת המובילה בפורטוגל היום – הוא רומאן סוחף, כתוב בברק ובתנופה. חוכמת העלילה שלו, הממירה אט-אט סיפור סמוי אחד בסיפור סמוי אחר והופכת חקירה נפשית פרוידיאנית למותחן-פשע, היא לא פחות מגאונית. לא במקרה זכה הרומאן לפרס מטעם איגוד הפסיכיאטרים הצרפתי. במאה הימים שיבואו לאחר ליל המילֶניום ישתנו כליל חייו של אוּשוואלדוּ קאמפּוּש, פסיכואנליטיקאי טוב-לב, השקוע במסירוּת בסיפורים שמדברים מטופליו בקליניקה שלו. בליל המילניום מגיע לקליניקה עיתונאי-לשעבר וטוען כי סאלאזאר, הרודן של פורטוגל לפני יובל שנים, נהג להפיץ ביצים מורעלות, שמאז מתגלגלות במחזור הביצים-והתרנגולות, וכי הערב אכל אחת מהן. בגלל הביקור הזה מאחר אושוואלדו לנשף המילניום, ואשתו, שצפתה את איחורו, מנצלת זאת כדי להפוך לפומבי את הרומאן שיש לה זה שנה ולסלקו מחייה. בשובו לפנות-בוקר לקליניקה בקומה החמישית, שהיא מעתה דירתו, מתנפלת עליו במעלית אשה שנראית לו כזונה, עם כוס שמפניה בידה. יעבור יום ויסתבר שאוכל הביצה "המורעלת" צנח ומת. דומה שהפוביות, הנוירוזות וההפרעות הנרקיסיסטיות שבהן מטפל אושוואלדו התעצמו מסביב להתחלפות המילניום. האיש האמפתי, החדור בהרגשה שיש לו מין שותפות משפחתית עם מטופליו, חורג יותר ויותר לתחום האסור של המעורבות בחייהם מחוץ לקליניקה. הפסיכואנליטיקאי, המלכד לסיפור אחד סיפורים של מטופליו וגם את זה של האשה מהמעלית, הופך לפרשן סיפורים מסוג הפוך, כאילו נפל על ראשו מין מותחן, והוא "כמו עש בתוך ארון, עש שעובר על התפרים, מכרסם את המציאות פה-ושם, ואינו יודע מה גודל הארון". כוחו הגורף של הרומאן גורם לקוראים לאמץ לחלוטין את ההתלכדות המושלמת של "העובדות" כפי שרואה אותן אושוואלדו. רק קריאה חתרנית נוספת תגלה חוטים אחדים פרומים וחידה שלא נפתרה עד תום. 'ניאבק בצללים' (2007) הוא הרומאן התשיעי של ז'ורז'. מתוכם תורגמו עד כה לעברית (בספריה החדשה) גם 'נוכח שמיכת החייל' ו'הרוח שורקת בעגורנים' – כולם בתרגומה המופלא של מרים טבעון....

3.
"ספר לא - מצוי, מלא תחושת זמן רבת - כוח, ודמויות ואירועים האוחזים בקוראים בעוצמתם הטהורה - שכתבה סופרת שהיא אחד הקולות היותר חשובים בספרות הפורטוגוית העכשווית". ז'וזה סאראמאגו. "בליל הגשם ההוא כבר ידעה שהחיים אינם שייכים רק לאדם שהם שייכים לו, אלא גם למי שמספר אותם. ושהחיים של ואלטר אינם רק החיים שלו, כי בוואלמארש דמיינו אותו כולם... ואלטר היה קיים גם באחרים, ולכל אחד מהם היה חלק ממנונ.." ואלטר הוא האח החריג בחבורת אחים, בניו של בעל חווה נידחת, במחוז אלגרוה בפורטוגל. מגיל צעיר סירב לעבוד, ובמקום זה גילה כישרון נדיר בציור ציפורים. כל חייו היה מן - הסתם הרפתקן, שנדד בשלוש יבשות, פיתה נשים ושבר לבבות. הדוד ואלטר ממלא את הספר בהיעדרו. סיפורו נפרש במוח המייצר "זיכרונות" אובססיביים של אחייניתו ומסופר במשך לילה אחד, בסוף שנות ה80 - של המאה העשרים, 10 חודשים לאחר מותו. המספרת, שבהווה היא בת כ40 - , מספרת בגוף ראשון ובגוף שלישי, מרוחקת ומעורבת, כמו חייה המפוצלים. תמיד ידעה על קיומה של עמימות בפרהיסטוריה של המשפחה, וידעה ששלושת אחיה, הבנים של אמה מאריה - אמה ושל קושטודיו - אחיו הבכוו של ואלטר - הם גם בני - דודים שלה. שאותו דם שמאחד ביניהם, גם מפריד ביניהם. היה ברור לה שבכל מסמכי הזיהוי נרשם שקר - אבל "העמימות הצמיחה אירועים פוריים וחמימים, כאילו נולרו מן האמת". במלים אחרות, לפי סיפורי המשפחה שאוספת האחיינית בהיחבא, ובעזרת השלמות מדמיונה - האח הצעיר ואלטר, דודה, הוא בעצם אביה. אמה הרתה לו בהרפתקה קצרה בחופשה מן הצבא, אך הוא העדיף לנסוע למשך שנים להודו, וסבה חיתן את הנערה ההרה עם בנו הבכור. ואלטר הגיע לביקור רק פעמיים בחייה. את ביקורו ב1951 - , כשהיתה בת שלוש, היא בקושי זוכרת. נותרו לה מן הביקור הזה תצלום מוחבא ואקדח שוואלטר שכח, ועליו היא ישנה במשך שנים. ב1963 - , כשהיתה בת 15, בליל הגשם ההוא, כשכולם ישנו בחדריהם, עלה ואלטר יחף במדרגות ונכנס לחדרה מבלי לדפוק בדלת. מה בדיוק אירע באותן שלוש שעות, שהן הווילון הסגור של הספר? זה לילה שהיא מזמינה שוב - ושוב במחשבתה, ומקרינה אותו בהקרנה - חוזרת לאורך למעלה מ20 - שנה, עד לעצם ליל ההווה של הספר. חפצים, תצלומים, ציורי הציפורים האקזוטיות שוואלטר שולח כל השנים ממרחקים, מזינים את הדמות המיתית של ההרפתקן המפתה, שנטש את אמה לאחר סטוץ קצר והמשפחה מנדה אותו. מן החומרים הללו בונה "האחיינית" סיפור אהבה גדול וטראגי בין ואלטר לאמה - סיפור שהיא היורשת שלו ; וסביב העמימות שלו הולכים ומתעצבים חייה, נבנות זהותה מחוץ למשפחה וחירותה הגדולה והכבולה, בספר שכולו מתנועע בין ההתאבנות לבין המעוף. עמדתה כלפי החלק שלה בסיפורו של ואלטר היא - היא ה'עצמי' שכוננה לעצמה. הרומאן המיוחד הזה, הנדיר ביופיו (ששמו בפורטוגזית: 'עמק התשוקה'), זכה לתרגום עברי עוצר - נשימה של מרים טבעון. לידיה ז'ורז', הבולטת בסופרי פורטוגל בדור שאחרי סאראמאגו (השותף שלה לפרס של העיר ליסבון), נולדה במחוז אלגרוה ב1946 - ....

4.
זו פעם רביעית שאנו זוכים לראות בעברית עד כמה לידיה ז'ורז' – הסופרת הגדולה של פורטוגל – פשוט יודעת לכתוב. כוחה הלשוני, המנעד הרגשי שלה, החשמל של ההתרחשות, אוחזים כאן בקוראים בעוצמתם הטהורה. במרכז הספר ליל הנשים השרות עומד סיפור התהוותה ב-1988 של להקת נשים אמביציוזית, השרה ורוקדת פּוֹפ-סְווינג, להקה שה"מָאֶסטרה" המנהיגה שלה היא ז'יזֶלָה. בכספים הלא-מוגבלים של אביה החורג – שמקורם באפריקה – היא יכולה להשיג כל מה שעולה בדעתה. את הסיפור מספרת סוֹלַאנז', התמלילנית בפועל של כל שירי התקליט של הלהקה, שאיתה בחבורת הנשים גם הסוֹפּרָניות האופראיות המוּסָבות, האחיות נאני ומארייה-לואיזה, והאפריקנית השחורה מאדאלֶנה, אשר קולה המָהַאלְיה-גֶ'קסוֹני העמוק והאדיר שולט בתקליט, אך בהופעות החיות שנועדו לקדמוֹ היא כבר נעדרת, ואומרים עליה ש"ארצה קראה לה בחזרה". דומה שמעולם לא תוארה בחיות מרתקת כזאת היווצרות של להקת נשים – חוויה ממחוזות המוחלט, שהזמרות פועלות בה באובססיה, בהתבטלות גמורה בפני ז'יזֶלָה, המנהיגה הכריזמטית המוליכה אותן לכבוש את העולם, ובפני הכוריאוגרף המהולל, רקדן הבלט הבינלאומי לוּסֶנָה. הן מקריבות הכל, עוצרות את החיים, אפילו נשבעות להתנזר מגברים – שבועה שסולאנז' תפר בסתר. שתי פרספקטיבות מאירות את האירועים באור אחר, מלפנים ומאחור. הספר נפתח ב"לילה המושלם" המתחולל ב-2008, כעבור 21 שנה. ז'יזֶלָה משתתפת בהופעת נוסטלגיה טלוויזיונית. בתוכנית צץ במפתיע, בתפקיד "הדמות המסתורית" שההפקה הזמינה, הכוריאוגרף לוּסֶנָה, ומצבו מבהיר שמה שחשבנו עליו ועל יחסיו עם בנות הלהקה זקוק לתיקון רציני. ובכלל, הפער בין מראית-העין והתדמית השקרית לבין המציאות הולך ומתגלה כמרכזי ברומאן. הפרספקטיבה האחרת המבליחה שוב ושוב היא זו של אשמה עתיקה. ב-1975 קרסה האחיזה הקולוניאלית של פורטוגל באפריקה וכרבע מיליון פורטוגלים נמלטו. הנשים השרות, שהיו אז ילדות, באו כולן מחלקים שונים של אפריקה, וכספים שמקורם במוזמביק ובאנגולה מאפשרים את אורח חייהן ואת ההרפתקה המוזיקלית שלהן. האקלים של כובשים ונכבשים הוא קללה השולחת את גרורותיה הרחק בזמן. ...


את "הרוח לוחשת לעגורנים" של לידיה ז'ורז קראתי לפני מספר שנים, זהו אחד הספרים המשובחים שקראתי וללא ספק היה מתברג לרשימת עשרת הספרים הטובים ש... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב
הספר הגיע אליי במקרה, לא ציפיתי להרבה כיוון שמעולם לא שמעתי על הסופרת ולא על הספר. הכתיבה מרתקת והעלילה מעניינת. מילנה בת השלושים היא אישה... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
אהבתי את הספר, על שלל הרבדים שבו, שקשה למצותם בקריאה אחת. החל מ,המקרו" תולדות פורטוגל (הביצים המורעלות של סלאזר" וכלה בנבכי נפש האדם, והכל ... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
נתקעתי עם הספר הזה למעלה מחודשיים, הכתיבה כ"כ מייגעת... איך לא שמתי לב שעל פי עטיפת הספר, מי שנתן את הפרס לספר הזה הוא "איגוד הפסיכואנליטיקאי... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
סיפורו של פרופסור קאמפוש, פסיכואנליטיקן,מתחלק בגדול לשני צירים מרכזיים שאסור שיהיו שזורים זה בזה , אך הם כן ,עד לסוף בו הם מתלכדים לגורל מש... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
כשיצא לאור בעברית ספר נוסף של לידיה ז'ורז רכשתי אותו,למרות, שכבר אמרתי לעצמי מאה פעמים, שמספיק, כבר אין מקום לספרים נוספים בבית. לידיה ז'ורז... המשך לקרוא
9 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ