איך יכלו אינטלקטואלים לבגוד באידיאלים של החירות והחשיבה העצמאית? איך יכלו מי שצריכים להיות ערים לנזקים של הרודנות לנקוט עמדות שתומכות, במובלע או במפורש, בדיכוי ובסבל אנושי גדול ממדים? מה גרם להם לשיר שיר הלל לרודנות גם בארצות בהן הם היו חופשיים לכתוב כאוות נפשם? מרק לילה מנטה להשיב על שאלות אלו באמצעות חמישה מגדולי ההוגים במאה העשרים( מרטין היידגר, קרל שמיט ולטר בנימין, אלכסנדר קוז'ב, מישל פוקו וז'ק דרידה. כל החמישה הלכו שולל אחר האידיאולוגיות של ימיהם, מקצתם תמכו במשטרים הנאציים ומקצתם במשטרים קומוניסטיים ולכולם היתה אותה שאיפה לגאולת העולם גם אם המחיר יהיה בדיכוי ובסבל אנושי. זהו 0פר מעמיק שלקחו חשוב ורלוונטי גם לימינו אלה.